חוויית קריאה קשה שכזו לא חוויתי זמן רב. הספר מרתק, ללא ספק. תיאור חוויותיו של הילד בזמן השואה מונע ממני לקרוא את הספר בנשימה אחת כפי שאני נוהג לעשות.
הספר הינו תעודה נוראית ממקור ראשון על השבר הנוראי שעבר על עמנו. לדעתי, הוא חייב להיות חלק מתכנית הלימודים בכל בתי הספר, כולל המיעוטים. אי אפשר להבין את תקומת ישראל בארצו בלי לדעת ולהרגיש את הרקע למאבק הבלתי מתפשר שלנו על סלע קיומנו - התורה, הארץ והעם.

קשה לתאר מה כתוב בספר. צריך לקרוא אותו. ראשית: כי זה סיפור מהחיים, להבדיל מספרות מקובלת. שנית: מיץ' אלבום עושה קסמים עם הגשת הסיפור המיוחד הזה. סיפורו של הרב אלברט לואיס מניו ג'רסי, ארצות הברית.

שמונה שנים חלפו מאז ביקש הרב ממיץ' להיות האיש שיספיד אותו לאחר מותו - עד מותו. מיץ' לא היה מסוגל להעתר לבקשה מבלי להכיר מקרוב את הרב של הקהילה בה נולד וגדל, אצלו למד לקרוא לבר המצווה והוריו עדיין חברים באותה הקהילה, בה כיהן הרב כשישים שנים.

אם תרצו, זה לא סתם סיפור. אגב מפגשי הכרות מעמיקה והולכת, מיץ' מלמד אותנו - מפיו של הרב - על אהבת האלהים בדרך מיוחדת במינה, על החיים לצד אמונות אחרות, על אהבת אמת בין בני זוג ואחרים, על משברים אנושיים והתמודדויות שאנחנו לא מכירים מכלי ראשון. מדריך של ממש בתחומי חיים שלמים.

ספר זה, כמו שניים מספריו הקודמים של מיץ' אלבום [ימי שלישי עם מורי וחמשת האנשים שתפגוש בגן עדן] הפחיד אותי מעט: האיש כותב רק על מוות??? קצת מדאיג, לא? לאחר שהתחלתי לקרוא, לא יכולתי לעצור את הקריאה עד לסוף הספר - פטירתו של הרב לואיס וההספד של מיץ'.

אגב השתלשלות הארועים, הספר מוביל אותנו גם לישראל ולירושלים, לפעולות הקודש של זק"א. מי היה מאמין.
מומלץ בכל לב.לרוץ ולקרוא. עכשיו.

ספר בן 177 שנים, לא פחות. הודפס בעברית בשנת 1965 ונמכר אז בלירה וחצי...

יצירת מופת של אונורה דה בלזאק, על רקע תקופת ה"רסטורציה" שבה ניסתה האצולה להחזיר לעצמה את ימי הזוהר שלפני המהפכה, החוקה והגיליוטינה.

אז'ני, גיבורתו הטראגית של הספר, היא בתו של בעל אחוזות קמצן יותר מהרפגון של מולייר, ובלי הצד הקומי - תיאטרלי.

עולם חברתי ושמרן, מושחת וסגור, בתוכו גדלה אז'ני התמימה, מוביל אותה לאהבת בוסר נאיבית שלא תתממש לעולם. אהבה חד-צדדית, אלטרואיסטית ונדירה במיוחד, על רקע העולם הנצלני והמכוער מסביב.

היה מעניין לקרוא את הספר ארבעים וחמש שנים לאחר קריאתו הראשונה. לראות, שוב, סגנון כתיבה מעולם אחר, בכל הבט אפשרי. ואם לשפוט לפי הסגנון הישראלי הנוכחי - לא היה מגיע כיום לרשימת רבי המכר.

אולי בגלל עובדה זו כדאי לקחת אותו שוב ליד, כמו ספרים אחרים אחרים מן התקופה. לאיזון הנשמה.

איפה אפשר לגנוב את הספר? נשמע כמו השתלמות מקצועית של קלפטומנים...

שני תלמידי ישיבה מגלים ספר ישן שמישהו טרח להעלים מן השוק והחנויות. הם גם מגלים טרגדיה אישית שנגרמה בעקבות הספר והדבר מדרבנם לחפש מי כתב את הספר, מה כתוב בו ומה גרם לאותה טרגדיה.
ברקע, אנו צופים בעולם הישיבות החרדיות, שידוכים, חברויות ועימותים בין תלמידי חכמים, עולם שונה מצפון תל אביב ודומותיה.
בינתיים, מדינת ישראל מתעוררת למצב חירום בגבולות וגיבורינו נתקלים במילואימניק כמוהם הסוגר עבורם את מעגל החיפושים אחרי החידה.

ספר מרתק ושוטף בקריאה. כתוב היטב ושווה כל רגע בערב תרבותי, במקום טלויזיה מנוונת. מומלץ.

למרות מה שנכתב כאן, לא מצאתי בספר חדש זה נקודות משעשעות. זהו סיפור של זוג בגיל מתקדם העובר משבר קשה ולצדו שאר חלקי המשפחה, עם משברים משלהם. בספר אנו פוגשים אנשים בעלי אמונות שונות המתערערות, גם בתחומי הדת וגם בתפישות והשקפות עולם פוליטיות המתהפכות עליהם. בין כל אלה, רק בת אחת של בני הזוג מוצאת דרך חדשה אל האמונה היהודית וגם כאן לא ברור כמה רחוק היא הולכת עם אמונתה זו.
ספר מרתק זה כתוב בשפה קולחת וקריאתו הרצופה נמשכה פחות מחמש שעות, דבר המעיד על העניין שמצאתי בספר. הצטערתי על השפה והתאורים הבוטים בחלקים ממנו, דבר שאפשר היה לחיות בלעדיו, מענשי הספרות בת תקופתנו.

לאחר שקראתי את הביקורות המופיעות כאן אוסיף רק זאת: קריאת הספר בהחלט עשויה לתרום להבנת החברה היפנית גם כיום. עם החי את חייו ברצינות עד מוות, מעביר את רצינותו למאה ה-21 בתחומים שהעולם המערבי מבין ומסוגל לעכל: טכנולוגיה, כלכלה, מסחר ועוד. כרגע היפנים מצטיינים גם ביחסם הרציני למיחזור חומרי גלם, רציניים עד מוות גם בעניין זה.
ואם לא אמרתי: לרוץ ולקרוא!

ספר בן 150 שנה, לא פחות. מצחיק היום כאילו זה עתה נכתב, מעבר לזמן ולמקום. ההומור האנגלי מנצח את כל מה שנחשב הומור בראשית המאה ה-21
סיפורה של הפלגה על נהר התמזה הופך שולי לחלוטין לאור המעשיות המסופרות אגב אותו מסע של שלושה לא יוצלחים. בלי מילה גסה אחת, בלי ירידה לתת תרבות משום סוג שהוא - הקורא התרבותי ייהנה ממשהו ישן וטוב, כמו יין אמיתי.
המהדורה האחרונה עברה מתיחת פנים קלה לרגל התפתחותה של השפה העברית. על כך הייתי מוותר בהחלט. אבל זה אינו פוגם בהנאה הצרופה של ספר נצחי הנוגע בחולשות אנושיות בדיגדוג קל ומהנה.
ולהקורא ינעם...

כדי לכתוב ביקורת על אריך קסטנר דרושים הרבה אומץ וחוצפה. סופר מיוחד במינו זה עומד, בעיניי, מעל כל ביקורת באשר כתיבתו העשירה לילדים מכוונת לא רק לילדים וספריו יכולים לשמש בסיס ללימוד בכל בית ספר המכשיר מורים, לאור הבנתו את עולם הילדים. גדלתי עם ספריו ובמשך שנים אני נהנה מהם שוב ושוב.

את אורה הכפולה חיפשתי לרגל שלוש סיבות: אותו לא קראתי מעולם. את הסיפור אני מכיר מן הסרט "אבא מתארס" [תרגום צולע של השם] ונודע לי כי התרגום שופץ בשנת 1999 כי התפישה הישראלית השתנתה מאז התרגום הראשון - 1950 - וכיום כבר מוזכרת גרמניה במפורש, עם פרטים שוליים אחרים ששובשו בתרגום המקורי בגלל האווירה הקשה ששררה בישראל, חמש שנים לאחר השואה.
אני ממליץ לכל אחד, צעיר כזקן [ אני אהיה בן 60 בקרוב] לקרוא את כל ספריו של קסטנר. ואם אתם הורים צעירים, או מחנכים שאינם מבינים את תלמידיכם - אל תתביישו לקרוא. התחילו עם הכיתה המעופפת. לא תתאכזבו....