ביקורת ספרותית על מאמרים קליניים על קליין וביון - פסיכה ספריה פסיכולוגית # מאת רובין אנדרסון
ספר בסדר דירוג של שלושה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שבת, 2 בינואר, 2010
ע"י שועלה


ספר כבד וקשה ביותר לקריאה. לי, כמי שעוסקת בטיפול היה מאד חשוב לקרוא את הספר והרעיונות שהוא מכיל, קיצוניים וביזאריים ככל שיהיו בהחלט מעניינים ומעוררים למחשבה ולתובנות חדשות. שאלה מאד מסקרנת וחשובה: מה עובר במוחו וליבו של תינוק בן יומו? איך הוא תופס את המציאות? איך מתפתחת האישיות מגיל 0 ומהם האלמנטים שעשויים להשפיע לכאן או לכאן? קליין וביון מתיימרים לדעת. לא ברור על מה מבוסס הידע הזה והייתי שמחה לקרוא חומר אמפירי מחקרי שמבסס את טענותיהם. תיאורי המקרה שמובאים על מנת לאייר את החומר התיאורטי לא עושים את העבודה, לטעמי. ניכר שהפרשנות של ההתרחשות בטיפול מושפעת באופן מכריע מלכתחילה מנקודת המבט הקלייניאנית/ביונית, ואירועים שניתנים לפירוש גם באופן אחר מוצגים כהוכחה לתיאוריה. דהיינו - האופן בו נשאלת השאלה כבר מכתיב את התשובה. לעתים הפרשנות ממש מעוותת לטעמי, ו"פסיכולוגוצנטרית", אם יותר לי להמציא מונח. כלומר - עזוב אותך מבני אדם, אנחנו עוסקים כאן בפסיכולוגיה וכל מה שמעניין את המטופל זה הפסיכולוג. אם הוא מספר על אירוע שהכעיס אותו מחוץ לטיפול, ברור שהוא מתכוון לומר לך, הפסיכולוג שהוא כועס עלייך. הן לא יתכן שיש לו חיים מעבר לטיפול. בעיני, להציג את כל הרגשות של המטופל כקשורים למטפל ומשקפים בכך את רגשותיו להורה - זו אמת חלקית. אפשר לומר: קיצוני, פרובוקטיבי, מעורר למחשבה. למטפלים - חובה. לאדם מן הישוב, ממש לא. בכל אופן, גם כמטפלת, הייתי שמחה למצוא חומר יותר קריא ומובן על גישות טיפוליות אלה.
קורא אחד אהב את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
(לפני 15 שנים ו-8 חודשים)
אבל... יש כיוון מחקרי חדש שנקרא "נוירו-פסיכואנליזה" שבו יש אישוש לכמה חלקי תיאוריות פסיכודינמיות.
איש מוביל בתחום הוא ד"ר סולמס (שיש לו גם ספר שתורגם לעברית "המוח והנפש" או משהו כזה). בארץ עוסק בתחום פרופ' יובל
(לפני 15 שנים ו-8 חודשים)
מחקרים אמפיריים ופסיכואנליזה הם כמו שני אנשים מסוכסכים קשות שקשה למצוא את החיבור ביניהם.



1 הקוראים שאהבו את הביקורת




©2006-2023 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ