ביקורת ספרותית על אתגר השיבה אל המסורת מאת אבי שגיא
ספר מעולה

---

את הספר הזה, שקריאתו האיטית נמשכה זמן לא מועט, קשה לסכם בכמה משפטים. אולי אתחיל דווקא מאחד המשפטים שאותם ניתח המחבר בסיום הספר, משפט שהוא ציטוט מתוך סארטר: "להיות יהודי פירושו להיות מושלך ונעזב לתוך מצב יהודי, ועם זאת להיות אחראי בכוליות האישיות ודרכיה לגורלו ולמהותו של העם היהודי".
הספר בכללו חותר לשוב לשיח עם המסורת היהודית. המושג 'מסורת', לדעת המחבר, הוא דיאלוג מפרה בין שני מימדי זמן: העבר וההווה, (ובשום אופן לא מונולוג). המסורת מספקת לאדם את הזהות האישית הראשונית, קרי, התפיסות, האמונות, הנורמות, האתוסים, ובמילים אחרות את הזהות הקיומית הנתונה. יחד עם זאת האדם מצוי בתוך עולם מודרני המכיל מערכות מושגים חדשים. הדיאלוג בין עולמות אלו הוא עיקר עניינו של הספר, כאשר השיח הכללי של הספר הוא שיח אקזיסטנציאליסטי מובהק, ומוזכרים בו לרוב ההוגים העיקריים של הזרם, כמו ניטשה, קירקגור, היידגר, סארטר וקאמי (דווקא לוינס נעדר משום מה).
פרקי הספר דנים בנושאים שהעסיקו את ההגות היהודית החדשה: המפגש עם המודרניות, משמעות ההלכה וכתבי הקודש, סבלנות ופלורליזם, מטאפיזיקה מול פרקטיקה, תיאודיציה (צידוק האל) ועוד. כאשר ההוגים המיוצגים הם בעיקר הרב סולובייצי'ק, ישעיהו ליבוביץ, אליעזר גולדמן, דוד הרטמן ואליעזר שביד. יש אפילו מאמר השוואתי בין ליבוביץ' לקאמי שנקרא 'בין אמונה לאבסורד'.

» ביקורות נוספות של יוֹסֵף
» ביקורות נוספות על אתגר השיבה אל המסורת