“כנראה המחזה הכי ידוע של אריסטופנס בעת המודרנית, ויצירה עם השפעות אמיתיות על סכסוכים ברחבי העולם.
היצירה עוסקת בליסיסטרטה (תרגום מילולי: מפזרת צבאות) אישה אתונאית שיוזמת שביתת מין והשתלטות על האקרופוליס כדי להכריח את הגברים לסיים את המלחמה הפלופונסית שקרעה את יוון באותה התקופה.
זה מחזה מאוד לא שגרתי לאתונאים העתיקים, שהיו חברה שוביניסטית ביותר במונחים מודרניים, ואפילו בהשוואה לתרבויות אחרות ביוון ומחוצה לה. ממש מעניין לראות את אריסטופאנס נותן כאן מקום לחשיבות הנשית, עם קטעים כמו:
"הקשיבו כל האזרחים,
אעוץ לעיר עצה טובה,
כי היא טיפחה אותי:
כשמלאו לי שבע סייעתי במקדש
לארוג את שלמת האלה,
בגיל עשר טחנתי קמח לעוגותיה,
פשטתי את כותנתי הצהובה
ורקדתי כ"דוב" בחג לארטמיס.
וגם נבחרתי כעלמה יפה לצעוד
אל המקדש עם טנא תאנים מיובשות.
לכן עליי לגמל חסד לעיר שלי,
ואם אני אישה, אל תפסלו אותי
מלייעץ לכם כשהמדינה במצב רע.
הרי אני גומלת לה - יולדת לה גברים.
אתם, זקנים טיפשים, אינכם תורמים דבר,
את כל הכסף שנצבר במלחמות עם הפרסים
בזבזתם, התחמקתם מתשלום מיסים,
ובגללכם אורבת לנו סכנת חורבן.
מה, עוד אתם רוטנים? שתוק, אם תרגיז אותי
אבעט בסוליה הזאת בלסתך!"
ההומור כאן, בניגוד להרבה מחזות של אריסטופאנס (אהממ "הציפורים" שקראתי לא מזמן) לא מתבסס בעיקר על פרטים פרטיקולריים לאתונה של התקופה הספציפית. הבדיחות כאן הן לא על אישים עלומים ועל ריאליה תרבותית וחברתית מאוד קבועה בזמן ובמקום, אלא על מציאות על זמנית; יחסי גברים - נשים, מין, מלחמה וכו'..
לפעמים ההומור כאן נהיה וולגרי מדי לטעם שלי (וזה מוקדש לקולגה שלי בעבודה ששאלה אותי מה אני קורא, וכשאמרתי לה שמחזה יווני היא קצת התפלצה שאני תמיד קורא דברים מורכבים וגדולים לטענתה. לא, אני קראתי בדיחות בנות אלפיים ארבע מאות שנה על מין אנאלי..) אבל זה הומור שאני כן מסוגל להבין ולצחוק ממנו, וזה קשה מאוד לקומיקאי ליצור משהו על זמני ועל תרבותי, אז כבוד לאריסטופאנס על היצירה הזו, שאני מבין לחלוטין למה נשמרה במשך אלפי שנים כשכל כך הרבה טקסטים לא הועתקו ולא שומרו.
כמו שכבר רמזתי בהתחלה, הקונספט של שביתת מין יצא מהמחזה הזה למספר יוזמות אמיתיות בעת המודרנית, שחלק ניכר מהן זכו להצלחה במטרתן. די מדהים.
הבנתי גם מהספרנית כשהשאלתי את המחזה, שלימדו אותו במערכת החינוך הישראלית בשנות ה60 או ה70(!) וואו.. אני למדתי את "אדיפוס המלך" במסגרת הבגרות שלי בספרות, לאחרונה יחסית, ואני לא יכול לדמיין מה זה ללמוד את "ליסיסטרטה" בתוך חבורה של נערים.. אירוע מעניין, אין ספק.
לסיכום: אחד המחזות היותר מוצלחים של אריסטופאנס, מבין אלו שקראתי (חמישה נכון לרגע זה) מדובר במחזה השני הטוב ביותר אחרי "פלוטוס". ההומור כאן מאוד נמוך וגס, אז תבואו מוכנים לוולגריות ולא בציפייה לאיזו תרבות קלאסית סינתטית וויקטוריאנית.
כמו כן, מדובר במחזה שאני מאמין שבמה תעשה לו רק טוב, כי הרבה מההומור כאן מבוסס פחות על מלל ויותר על ויזואליה ועל משחק, אחרי הכל מדובר בטקסט שנועד להיות מוצג ולא נקרא.. יש הפקות מצולמות שלו שמסתובבות באינטרנט, אני אנסה לצפות באחת. זו הצורה האידאלית לצרוך את היצירה הזו.
עוד כמה קטעים מהמחזה שאהבתי אז אשים אותם כאן:
ליסיסטרטה: "תחילה, גברים, סבלנו כנשים צייתניות
בדומיה כל מעשה קלוקל שעשיתם;
הרי אינכם מרשים לקטון. אך לא היינו מרוצות.
הרגשנו מהו מצבכם, ובבתינו לא אחת
שמענו על שגיאותיכם בעניינים כבדי משקל.
עם מועקה בלב, היינו מחייכות ושואלות:
'נו, איזו החלטה נפלה היום באספת העם
בקשר לשלום?' - 'זה עניינך?' היה בעלי אומר,
'שתקי!' ואז שתקתי.
אבל נכשלתם שוב ושוב, עד שפקעה סבלנותי,
שאלתי: 'בעל, אין לכם מדיניות שפויה יותר?'
והוא הביט בי ואמר: 'אישה, אם לא תשבי לטוות,
הראש יכאב לך חודש. מלחמה היא עסק לגברים!"
אתונאי: "חי זאוס, בעלך צדק."
ליסיסטרטה: "הוי, מטומטם, במה צדק?
שאין לנו זכות לייעץ אפילו אם אתם שוגים?
וגם שמענו איך נהוג היום לשאול ברחוב:
'אין גבר במדינה?' והנשאל עונה: 'חי זאוס, אין' -
לכן עכשיו, באסיפת הנשים, החלטנו להציל
ביחד את יוון. כי לשם מה נחוץ עוד לחכות?
עכשיו תורנו לדבר, אתם הואילו להקשיב,
אם תשתקו כמונו, נתקן את מה שקלקלתם."
אתונאי: "נכון, יש בארץ הרבה תהפוכות ומהומות,
אך איך אתן תתירו את הסבך?"
ליסיסטרטה: ""זה קל"
אתונאי: "הגידי איך"
ליסיסטרטה: "כמו פקעת צמר זו, כשהיא סבוכה, אנו אוחזים בה כך,
ובכישור שוזרים בסבלנות, מפה וגם משם,
כך את המלחמה הזאת נתיר, אם רק תאפשרו,
נסדיר אותה כשנשגר צירים לפה וגם לשם."
אתונאי: "בצמר ופקעות וכישורים אתן חושבות לפתור
עניין קשה כזה? טיפשות!"
ליסיסטרטה: "כן, מצמרנו תלמדו
שיעור איך לנהל כהלכה את כל המדינה."
אתונאי: "נו, ניווכח."
ליסיסטרטה: "תחילה צריך, כמו צמר גס, גם את העיר
לשטוף מכל החריונים שנדבקו, ואז על ספסל
חובטים את הנבזים, שולפים אותם כמו דרדרים,
צריך לסרוק קבוצות חתרניות, קשרים שמתגבשים
כדי לתפוס עמדות של כוח, יש לתלוש את ראשיהם.
ואז לסרוק לתוך הסל את האחווה האזרחית
לגוף אחד, ולמזג בו גם את תושבי החוץ,
כל גר ידידותי, את המנושלים עקב חובות.
כמו כן, יש לאתונה מושבות במרחקים,
נחשוב שהן פזורות כמו פתותי צמר מסביב,
ויש לגחון וללקט את הפתותים אחד-אחד,
להביאם לכאן וללכדם לפקעת ענקית,
ואז מפקעת זו נשב ונארוג מעיל לעם."
זיונידיס: "כן, כן, היא בת זונה!
שהרוח יצנוף אותה
כמו כדור בשמיים,
שתסתובב ותתגלגל,
ואז שירפה ממנה,
שתנצח בחזרה ארצה,
ושבבת אחת
תשופד לי על הזין!"”
