ביקורת ספרותית על צווחה ראשונה של תינוק מאת אביחי אסולין
ספר מעולה

---

מלא תובנות ומעורר הזדהות ...

"... העדיף להיות עזוב לנפשו, אהב את הבדידות מאוד, אבל לא ידע גם עד כמה היא מציקה לו ועד כמה הוא שונא אותה. גם כשהחלה לנגוס בנפשו הגן עליה ולא ראה בה בעיה של ממש, אך למרות כל התירוצים לא הייתה זו בדידות מרצון. מישהו אחר היה אחראי לכל הסבל הזה, חייב היה להיות משהו אחר..."

"... הוא היה בודד מאי-פעם, אך הרגשה זו לא הציקה לו כלל- עם הזמן התרגל אליה, דימה לעצמו שהוא זאב בודד ולא אדם בודד, שכן ההבדל בין השניים היה עצום; הזאב בחר את בדידותו מטבעו ואילו האדם חברתו כפתה עליו את בדידותו."

סיפור אהבה כואב של נער מתבגר וסיפורו של קבצן שניהם מתאגדים ונשזרים יחד זה לצד זה וזה בתוך זה היוצרת קשרי ידידות עמוקים.
כל אחד בדרכו נלחם בדבר המשותף... העולם ובעצם זה ה-חיים.
זהו ספר שכל אחד יכול להזדהות איתו ואף למצוא עצמו שם.


אביחי אסולין סופר צעיר שאת הכירותי איתו עשיתי דרך המילים והתיאורים הקוסמים של ספר זה, סופר שעוד נכונה לו הצלחה(גם לסופרים הצעירים מגיע הזדמנות להגיע לתודעה)
ממליצה בחום.

» ביקורות נוספות של אינס
» ביקורות נוספות על צווחה ראשונה של תינוק