“ספר חובה על כול יהודי באשר הוא, ק.צטניק כותב כמו שרק הוא יודע לכתוב על השואה בצורה כו ברוררה וחדה, שחודרת עמוק לתוך הלב, לפי דעתי חייב להיות כספר חובה במתכונת הספריים בביתי הספר. לזכור ולא לשכוח לעולם!!!!”

“יכולתו המדהימה של ק. צטניק לתרגם את הטירוף של פלאנטת אוושויץ למילים, הופכת את הספר הזה (ואת שאר הספרים בסדרה סלמנדרה), לחובה לכל מי שרוצה להבין קצת (פחות) את נוראות השואה. אמנם קראתי את הספר פעם אחת בלבד, וצריך תעוזה לא מעטה כדי לכתוב ביקורת אחרי קריאה בודדה בספר של ק. צטניק האגדי, אבל הרושם שהקריאה האחת הותירה עליי היה יותר אפל מכל ספר אחר שקראתי בנושא השואה. אולי זה סגנון הכתיבה המיוחד, אולי זו החזרה על מוטיבים של 'שלדים', 'משרפת הקרמטוריון' ואחרים, אבל התוצאה מושגת ללא עוררין: אווירה אפלה, קודרת ומטורפת שתלווה את הקורא גם אחרי קריאת הספר. השימוש בשעון כמוקד להשוואה בין החיים שלפני אושוויץ ו'החיים' אחרי, הוא רעיון גאוני, וממחיש היטב את כוונתו של ק. צטניק כשהוא קורא לאושוויץ פלאנטה אחרת, שבה הזמן והמרחב נמחקים לגמרי. ספר זה הוא הרביעי בסדרת סלמנדרה בת 6 הכרכים (התחלתי בו ראשון כי הוא הראשון שהגיע לידיי - הוא היה מוטל מחוץ לספריה העירונית שלנו ללקיחה במתנה). אני מקווה שעד יום הזכרון הבא לשואה ולגבורה (נקווה שמשיח צדקנו יבוא קודם לכן), אהיה מוכן קצת יותר, בזכות ק. צטניק, שנותר שריד כדי להמחיש לנו את מה שלא ניתן להמחשה. בסוף הספר מובאת מסה קצרה שהיא ביקורת מרגשת ומטלטלת כנגד החרפה הנוראית של הסכם השילומים. ציטוט מדהים ומעורר מחשבות מהספר: " - הרבי משיליוו! בשביל מי נאבק יעקב עם המלאך, אם בניו לא עברו את הנהר, אלא נשארו כאן, כאן, בתוך מחשכי-הלילה? (הרבי משיליוו עונה:) - מתוך מחשכי לילה זה יוציא יעקב ויישא את השם 'ישראל'. לפני כן לא יעלה השחר." (עמ' 75)”

“ק.צטניק, כידוע, חיבר מספר ספרים, ואכן קראתי אותם. אך אם יבוא וישאלו אותי מה ספרו הטוב ביותר של ק.צטניק, אני אשיב על אתר: השעון! מדובר בספר שנקרא בנשימה אחת (הוא לא ספר ארוך), ובו ק.צטניק שואב אותך אל תוך המערבולות של המאורעות והרגשות, ואתה כאילו עומד בדמיונך לצידו, רואה את מה שהוא רואה ומהרהר את הירהוריו. עוול עשו בשנים האחרונות בכך שיש כאלה שניסו למעט מחשיבותם של ספריו של ק.צטניק, וזאת מתוך העדפה לתת דגש לספרים כמו אלו של פרימו לוי. ואני אומר - גם מזה וגם מזה אל תנח את ידך! שניהם חשובים, ושניהם נצרכים!”

“מאוד אהבתי את הספר הזה. מקטעים שבורים שנתפרו לכדי תמונה אחת שלמה. עצוב. ללא ספק אחד הספרים היפים שקראתי. מדבר על השואה, אבל לא רק. מהי אנושיות? מהי אהבה? כיצד כותבים את שאין מעיזים לספר? זה לא ספר שואה רגיל. מומלץ.”

“ספר חובה על כול יהודי באשר הוא, ק.צטניק כותב כמו שרק הוא יודע לכתוב על השואה בצורה כו ברוררה וחדה, שחודרת עמוק לתוך הלב, לפי דעתי חייב להיות כספר חובה במתכונת הספריים בביתי הספר. לזכור ולא לשכוח לעולם!!!!”

“יכולתו המדהימה של ק. צטניק לתרגם את הטירוף של פלאנטת אוושויץ למילים, הופכת את הספר הזה (ואת שאר הספרים בסדרה סלמנדרה), לחובה לכל מי שרוצה להבין קצת (פחות) את נוראות השואה. אמנם קראתי את הספר פעם אחת בלבד, וצריך תעוזה לא מעטה כדי לכתוב ביקורת אחרי קריאה בודדה בספר של ק. צטניק האגדי, אבל הרושם שהקריאה האחת הותירה עליי היה יותר אפל מכל ספר אחר שקראתי בנושא השואה. אולי זה סגנון הכתיבה המיוחד, אולי זו החזרה על מוטיבים של 'שלדים', 'משרפת הקרמטוריון' ואחרים, אבל התוצאה מושגת ללא עוררין: אווירה אפלה, קודרת ומטורפת שתלווה את הקורא גם אחרי קריאת הספר. השימוש בשעון כמוקד להשוואה בין החיים שלפני אושוויץ ו'החיים' אחרי, הוא רעיון גאוני, וממחיש היטב את כוונתו של ק. צטניק כשהוא קורא לאושוויץ פלאנטה אחרת, שבה הזמן והמרחב נמחקים לגמרי. ספר זה הוא הרביעי בסדרת סלמנדרה בת 6 הכרכים (התחלתי בו ראשון כי הוא הראשון שהגיע לידיי - הוא היה מוטל מחוץ לספריה העירונית שלנו ללקיחה במתנה). אני מקווה שעד יום הזכרון הבא לשואה ולגבורה (נקווה שמשיח צדקנו יבוא קודם לכן), אהיה מוכן קצת יותר, בזכות ק. צטניק, שנותר שריד כדי להמחיש לנו את מה שלא ניתן להמחשה. בסוף הספר מובאת מסה קצרה שהיא ביקורת מרגשת ומטלטלת כנגד החרפה הנוראית של הסכם השילומים. ציטוט מדהים ומעורר מחשבות מהספר: " - הרבי משיליוו! בשביל מי נאבק יעקב עם המלאך, אם בניו לא עברו את הנהר, אלא נשארו כאן, כאן, בתוך מחשכי-הלילה? (הרבי משיליוו עונה:) - מתוך מחשכי לילה זה יוציא יעקב ויישא את השם 'ישראל'. לפני כן לא יעלה השחר." (עמ' 75)”

“ק.צטניק, כידוע, חיבר מספר ספרים, ואכן קראתי אותם. אך אם יבוא וישאלו אותי מה ספרו הטוב ביותר של ק.צטניק, אני אשיב על אתר: השעון! מדובר בספר שנקרא בנשימה אחת (הוא לא ספר ארוך), ובו ק.צטניק שואב אותך אל תוך המערבולות של המאורעות והרגשות, ואתה כאילו עומד בדמיונך לצידו, רואה את מה שהוא רואה ומהרהר את הירהוריו. עוול עשו בשנים האחרונות בכך שיש כאלה שניסו למעט מחשיבותם של ספריו של ק.צטניק, וזאת מתוך העדפה לתת דגש לספרים כמו אלו של פרימו לוי. ואני אומר - גם מזה וגם מזה אל תנח את ידך! שניהם חשובים, ושניהם נצרכים!”

“מאוד אהבתי את הספר הזה. מקטעים שבורים שנתפרו לכדי תמונה אחת שלמה. עצוב. ללא ספק אחד הספרים היפים שקראתי. מדבר על השואה, אבל לא רק. מהי אנושיות? מהי אהבה? כיצד כותבים את שאין מעיזים לספר? זה לא ספר שואה רגיל. מומלץ.”