רשימת הלעולם-לאקותי זאן1כאילו שלקחו פרק של 'המעקב' (The Following) והפכו אותו לספר ארוך. אני מודה שקראתי אותך בתוך שלושה ימים, כי הוא כזה, סוחף ולא נותן להתנתק ממנו. הוא חביב למדי למרות שהגיבורה קצת מעצבנת, ובגדול הוא לא נושא שום בשורה. מין ספר טיסות אידיאלי שכזה.
הנערה ברשת העכבישדויד לגרקרנץ7חששתי מהספר הזה בגלל שלעיתים נורא רחוקות ממשיכי הדרך מצליחים לעשות עבודה טובה כמו הסופר המקורי. אבל הסקרנות שלי וכנראה בעיקר הגעגוע לדמות המעולה של ליסבת שברה אותי ולקחתי את הספר הזה לידיים. מה שציפה לי הייתה הפתעה נפלאה ובמשך שלושה ימים פשוט לא הצלחתי להפסיק לקרוא בו.כל פרק שלו נגמר בצורה כל כך מותחת שפשוט הייתי חייבת להמשיך ולקרוא. מזמן לא קרה לי דבר כזה עם ספר, ועכשיו אחרי שסיימתי יש לי מין ריקונות שכזו ובעיקר תקווה שיגיע גם ספר חמישי בסופו של דבר.
רגע לפניפאני סנטנואה1ספר רגיש ויפה כל כך. כל מילה בו נמצאת בדיוק במקום הנכון. נשארתי עם טעם של עוד, עוד לדעת על החיים של הסבתא, עוד לדעת לאן החיים של הנינה יתגלגלו. ואולי הצורך הזה ברק עוד דף אחד לפחות והצמא לעוד מילים של הסופרת היא זו שהופכת את הרומן הזה ממעולה למופלא. מומלץ בחום.
העיר המזרחיתאילנה ברנשטיין2זה אחד הספרים היותר טובים שקראתי השנה, וכנראה הכי חשוב מבין כולם. הכתיבה נהדרת, כועסת, אמיתית ופוגעת ישר בבטן. הדמויות עלובות, נוראיות וכאלו שדורשת ממך להעניק להן אהבה ללא תנאים. והדבר הנורא ביותר, זה שבאמת לא נותן מנוח, זה הדימיון למציאות שלנו. אנחנו אמנם עוד לא שם, אבל כבר לא כל כך רחוקים. כשקראתי את הספר, את התיאורים המזעזעים שלו לגבי השנאה והאומללות של המקום העתידי הזה, הייתי צריכה לא פעם לעצור ולהזכיר לעצמי שמדובר בפרוזה, זה לא אמיתי, זה רומן, זה לא העתיד שלנו. אצלנו לא הכל עוד אבוד. הלוואי שכולם יקראו את הספר הזה, שכולם יראו את כל סימני האזהרה, הלוואי שהוא יעשה שינוי. אבל אני מניחה שהטרגדיה שלו, והטרגדיה שלנו, היא שזה ספר שיכול לשכנע רק את המשוכנעים.
התיקוניםג'ונתן פראנזן4הספר הזה, שמדבר על תיקונים בשוק ההון כאלגוריה לחיים עצמם, נראה כמו גרף מניה תנודתי במיוחד. לעיתים הוא צונח וכמעט שבלתי נסבל, ולעיתים הוא דווקא מזנק קדימה ואני לא מסוגלת להניח את הספר מידי. אני לא נהנתי מהספר, לא הנאה צרופה שמשאירה אחריה טעם של עוד, אבל גם לא סבלתי ממנו במידה מספקת בשביל לוותר. לא אהבתי את הדמויות, אולי כי הן היו אמיתיות מדי, מכוערות כפי שרק המציאות יכולה לייצר אותם. גם השנאה שלי כלפיהן לא הייתה שלמה. רציתי שהכל יסתדר להם, שהזיקנה לא תהיה מפחידה מדי, שהם לא ישארו אובדים מדי. השקעתי את זמני בספר הזה, ועם כל התיקונים שהוא ידע תוך כדי הקריאה, לא יצאתי אמנם מופסדת, אבל גם לא מורווחת. וזה חבל, כי הצפיות, או הציפיות דיברו על תשואה דו ספרתית.
סופו של מיסטר Yסקרלט תומס4אומרים שכגודל הציפיות, כך גם גדולה האכזבה. ולי זה מרגיש שהמשפט הזה נועד לספר הזה. אני לא נוטה לנטוש ספרים, הפעולה הזאת מרגישה לי מזלזלת ולא רצינית, אבל הספר הזה שבר אותי. כשהגעתי לעמוד 170 אמרתי שהספיק לי, הכתיבה הגרועה, הגיבורה המתישה, העלילה שלא מתקדמת לשום מקום, פשוט לא יכולתי לסבול אותו יותר. אני באמת לא מבינה איך סביב הספר הזה נמצאת כזאת הילה של מגניבות ואיכות. איך זה קרה?
המשפטפרנץ קפקא18אף סופר לא משפיע עליי כמו קפקא. למרות שמילים הם המרכיב החשוב ביותר בעולמי, כשאני מנסה לתאר את ההשפעה העמוקה שיש לסופר הזה על חיי, אני לא מוצאת את המילים שיעשו להרגשה הזאת חסד. את הספר הזה קראתי לראשונה לפני כמעט תשע שנים, הייתי בי"ב, בת 17 והתאהבתי. אני כבר לא זוכרת לפרטי פרטים איך הרומן שלי עם קפקא התחיל, אבל אם אני לא טועה המשפט היה הראשון שהנחתי עליו את ידיי, ואחר כך, ובכן, קראתי כמעט את כולם. החלטתי לקרוא את הספר בשנית עכשיו אחרי שחזרתי מסופ"ש ארוך ומושלם בפראג, שחלק גדול ממנו נסב סביב קפקא. ההליכה ברחובות שהוא הלך בהם, המוזיאון המדהים שבנו לכבודו וכל הספרים שלו שהביטו בי מכל עבר, גרמו לי להתגעגע. וכן, הנה אני אחרי שסיימתי. ובא לי שוב. הכל. מהתחלה. לשבת ורק לקרוא אותו, להתמכר למילים שלו, לפרק את עצמי מעצמי, להבין הכל מהתחלה ולהבין גם את מה שאף פעם לא הבנתי, בין אם זה בסיפורים שלו או ברשת המוזרה שהיא חיי. ככה זה אני וקפקא. אני עפה, נופלת, נבנית מחדש, נשארת בלי נשימה. מין סיפור אהבה שכזה.
וידוייו של ג'וזף בייסדן ג'ייקובסון8הספר הזה הוא הפתעה. מצאתי אותו במקרה בעשרה שקלים בחנות יד שנייה אי שם בתל אביב. המחיר קרץ לי, המהדורה של עם עובד עניינה אותי, וכשקראתי בריפרוף את התקציר, הקצר להחריד, מאחורה חשבתי שאולי יש פה פוטנציאל. ואכן צדקתי, הספר הוא הצלחה. בתקציר קצר אף יותר מזה שמספק הספר, אספר לכם שמדובר בווידי אישי של ג'וזף בייס, איש ממשל נאמן במדינה דיקטטורית שרק רוצה יותר כוח. בספר הזה יש הכל. כתיבה מעולה, עלילה שזורמת והוא בעיקר מציב בפני הקורא דילמה לא קלה. הגיבור הראשי הוא אדם נורא, אבל כל כך קשה שלא לאהוב אותו ולא לקוות שהנה, עוד רגע הוא יחזור למוטב ויכפר על הכל. אני אוהבת ספרים כמו הספר הזה, כאלו שבאים אליהם בלי שום צפיות והם בתמורה מצליחים להעיף אותנו לשמים.
שנות החלביערה שחורי5הספר הזה הוא יצירת אומנות, אין לי שום דרך אחרת לתאר אותו. המילים נוגעות בדיוק איפה שצריך, המשפטים גרמו לי לחייך לעצמי ולנפשי לדמם. מזמן לא קראתי ספר שגרם לי להתמוגג מכל מילה ומילה. אתם חייבים לקרוא אותו.
יומנה של קופאיתאנה סאם9ספר משעשע מאוד. כולל פרקים קצרים בנושאים כמו ספירת קופה, כרטיס מועדון, יש לך פחות מ-10 פריטים?, השאלות הכי נפוצות בקופה, אתה יכול לעבור לקופה שליד? ועוד ועוד. משעשע, מקורי וחביב מאוד. מה שבטוח זה שלא הייתי שורד בתור קופאי אפילו יום אחד.
יומנה של קופאיתאנה סאם8דבר ראשון, אני חושבת שהספר הזה היה יכול להיות הרבה יותר מצחיק. שלא תבינו לא נכון, בתור מוכרת-קופאית הרבה מהסיטואציות עצמן כבר גרמו לגיחוכים ו/או פרצי צחוק רמים, אבל הרגשתי שהרבה בדיחות היו קצת יבשות ואם הייתה לה יותר תעוזה, הספר היה יכול להיות הרבה יותר מעניין. הרי אם כבר עבדת 8 שנים כקופאית וסבלת לא מעט מהטמטום האנושי, תני דרור לדמיונך, הרי ממילא מחר לא תצטרכי לחזור לקופה, אז תגידי את מה שכולנו רוצים להגיד! דבר שני, מישהי אמרה לי שמזלה של הכותבת שהיא לא עבדה כקופאית בארץ כי אז באמת היא הייתה משתגעת... אני חושבת שזה לא נכון. לקוחות מעצבנים יש בכל מקום ומכל מקום. ובתור מישהי שנתקלת בתיירים צרפתיים אני יכולה לאשר שאכן חלקם יכולים להיות בלתי נסבלים לא פחות מהישראלים הטיפוסיים. בכל אופן, הספר הוא בעיקר לאנשים שעובדים בחנויות ונתקלים באותן שאלות ואותם תסכולים יום-יום אבל גם לאנשים שלא עובדים בחנויות, אולי בפעם הבאה לא תרגישו צורך עז להעיר לקופאית שתזדרז (כי באמת, אין לה שום אינטרס לעכב אתכם, באמת!) או לכעוס עליה על דברים שהם לא באמת באשמתה.
יומנה של קופאיתאנה סאם6: כבחורה שעבדה בשירות לקוחות,אני נאלצת להסכים עם המחברת בתחושתיה. המחברת מספרת על תחושותיה כקופאית ואת תגובות הקליינטים.. התגובות משתנות מאחד לאחד.. נהנתי מאוד לקרוא... מצחיק .. קליל ומשעשע.
יומנה של קופאיתאנה סאם4ספר בינוני לחלוטין לקריאה חפוזה מידי פעם כשיש כמה דקות לשרוף, בהתחלה הוא מעורר גיחוכים ונחמד לקריאה אבל אחרי כמה פרקים הוא מתחיל לחזור על עצמו ולשעמם.
יומנה של קופאיתאנה סאם4ספר פשוט מדי,קופאית שמספרת מה עובר עליה כקופאית,בזמן עבוודתה. אחרי איזה חמישים דפים התייאשתי מהשטחיות של הספר פשוט הרגשתי בזבוז של זמן.
יומנה של קופאיתאנה סאם2חביב, נחמד, סימפטי - הכל באמצע. יש מי שיתחברו לספר, כמו חברה שלי שמוכרת ספרים, אבל הוא פשוט עוד ספר. אפשרי לקריאה בדרך לאנשהו אם יש קצת זמן להרוג, אך מעבר לזה אין לו ובו הרבה ערך.
יומנה של קופאיתאנה סאם2הספר, או יותר נכון אוסף הגיגי הבלוג שאוגדו בספר, כתוב באופן קליל ומצחיק, אך הוא גם מעורר מחשבה ומביך. האם גם אני מתנהגת כך? בעצם העלאת השאלה, המחברת כבר השיגה את מטרתה.
יומנה של קופאיתאנה סאם1חשבתי שבתוק קופאית לשעבר יהיה כיף לצלול לדפי הספר ולמצוא את נקודות הדמיון, בטח כשמובטח לי הומור. מי היה מאמין שאמצא את עצמי מפהקת אחרי כמה עמודים, מתייאשת אחרי עוד כמה ונוטשת לקראת אמצע הספר. לדעתי האישית המחברת הייתה צריכה להכניס מעט עלילה לתוך הספר ולא לפרט על הפרטים הטכניים ועל מאחורי הקלעים. יבש מאוד, דלוח ובעיקר, כמה מוזר - מצליח לא להצחיק.
יומנה של קופאיתאנה סאם1למרות שרציתי לקרוא את הספר ישר כשהתפרסם, במעין השגחה קוסמית, לא קניתי אותו במחיר מלא והספר הוצע לאחרונה למכירה במחיר מוזל בקופה-ואני עדיין מאמין שאת 25 השקלים שהשקעתי בו הייתי יכול לנצל למטרות הרבה יותר טובות מאשר לקרוא על מרמוריה המייגעים של קופאית אירופאית, שמיותר לציין שכל קשר בינה לבין הקופאית הישראלית-מקרי בהחלט. בעוד זו מתארת את הכניעות והצייתנות להן היא נדרשת, כשאתה נכנס לסופר בישראל אתה יודע שאתה נתון לחסדיה של המלכה הבלתי מעורערת של הסופר-הקופאית. פשוט איום ונורא!
