היה לי פעם ספר בישול שקראו לו "קל, מהיר, ואלגנטי". יש דרך קלה, מהירה ואלגנטית לאפיין נושא, והיא להשתמש בשלוש מילות תואר. כמו בצבא, כל דבר נחלק לשלושה מרכיבים, וכך הדברים נקלטים ונזכרים במהירות. "רובים, חידקים ופלדה", שלוש סיבות עיקריות להצלחה שנחלה התרבות המערבית על פני תרבויות שקדמו לה. "למען תהילה, נשים ובהמות", שלוש סיבות עיקריות למלחמות בהיסטוריה, לפחות על פי ספר סאטירי שנקרא בשם הזה.

"חם, שטוח וצפוף", הוא הדרך שבה מאפיין תומס פרידמן את העולם שלנו, בתחילת המאה העשרים ואחת. על הצפיפות לא צריך להסביר, כי כולם יודעים. ההתחממות הגלובלית היא כנראה עובדה קיימת, אם כי יש מחלוקת באשר לתפקיד של הגורם האנושי בהתחממות הזאת. "שטוח" הוא ביטוי שלא מובן לי מספיק, אבל כנראה הייתי צריכה לקרוא ספר קודם של פרידמן כדי להבין במלואה את הכוונה. אבל הצלחתי להבין בערך למה הכוונה שלו. והפתרון של פרידמן לעולם כל כך חם שטוח וצפוף כדי להציל אותו מהכחדה, כי בעיקר דרך פיתוח ושימוש באנרגיות חלופיות, ירוקות ונקיות, ולא על אנרגיה מבוססת-פחם כמו עכשיו.

עכשיו אני צריכה לספר על הספר עצמו, ואני חושבת שהכי נוח לעשות את זה בשלוש מילים: מטיף, ארוך, ואמריקאי.
"מטיף" - זה אומר שהספר כתוב בלהט רב, מכיל הרבה מאוד רשמים, ומעט מאוד עובדות. בנוסף כפי ששמו האמצעי מעיד עליו, הוא מתבסס על מידע קודם שאמור להיות מצוי בידי הקורא.
"ארוך" - כפשוטו. אפשר לראות את הספר ולהתרשם. יותר מ-400 עמודים, בפורמט של ספר גדול. לא יודעת איך קוראים לגודל הזה. אבל זה לא משנה. ספר גדול וארוך. האריכות מתבלטת בעיקר אל מול המושגים שמוגשים "מהאמצע", כלומר בלי ההקדמות וההסברים הנדרשים (כלומר אלה שהיו נדרשים לי), ומתוך ודאות שהקורא יודע על מה מדובר בדיוק, ונכון לצלול אל עבי הקורה, ולהתיחס לסיפורים. וכן, זה ספר שהוא בעיקרו סיפורים. לא הרבה נתונים והסברים, בוודאי שלא זוויות ראייה שונות. זה האספקט המטיפני שלו. הספר בא כדי לקרוא לפעולה בכיוון אחד ויחיד, הנכון לדעתו של הכותב.
"אמריקאי" - זה בעיקר מה שהיה לי קשה. אמריקאי במובן "ארצות הבריתי". זה המקום שבו הוא נכתב, זו לאומיותו של הכותב, וזה קהל היעד העיקרי. ספר שנכתב בארה"ב, על ידי אזרח ארצות הברית, ומיועד לקהל אזרחי ארצות הברית. לכן הוא עוסק רובו בכולו בפוליטיקה אמריקאית, כולל הדקויות שבה, מתיחס לרמת חיים אמריקאית , ובאופן כללי מסביר לאמריקאים איך הם צריכים לחיות. הטיעון העיקרי הוא שהעולם יכול לסחוב עליו "אמריקה" אחת, כלומר 300 מיליון תושבים שחיים ברמת חיים מסויימת. אבל אם עוד מיליונים ירצו להצטרף (והם רוצים), העולם יגיע לאסון. לכן לטענת פרידמן יש לשנות את אורח החיים.

היה לי קשה לקרוא את הספר הזה. תומס כותב רהוט, ומתבל את הכתיבה שלו בצורה מעניינת. אבל לקרוא ספר מטיף, ארוך, ואמריקאי כל כך, זו משימה לא קלה בכלל. אני חושבת שזה לקח כשלושה חודשים בסך הכל. פה ושם יש פרקים יותר רלוונטים לכלל העולם, כמו הפרק הרביעי העוסק בהון-נפט ובשליטה שלו על העולם. הפרק הזה מעניין במיוחד, כי הוא מדגים בצורה טובה עד כמה העולם השתנה בשבע השנים שעברו מאז שהספר פורסם בשנת 2008. גם הפרקים העוסקים בחולשה של הדמוקרטיה נחמדים מאוד. באופן כללי תומס פרידמן הוא שמאל אמריקאי. מה שאומר שהוא חושב שצריך להטיל הרבה רגולציות (כי הוא שמאל), אבל המטרה של הרגולציות היא לדחוף יזמים וממציאים אמריקאים ליותר יוזמות והמצאות שיוכלו למכור בשוק החופשי (כי הוא בכל זאת אמריקאי). חולשת הדמוקרטיה מתבטאת בקושי להילחם מול שדולות הון בעלות כוח ושליטה בשוקי הפחם והאנרגיה, ובזמן הרב שעובר עד להעברת תקנים חלופיים שידרבנו שימוש באנרגיה אחרת.

מומלץ למי שמכיר את נושא הקיימות והאנרגיות החלופיות ומוכן לקרוא עוד ספר מטיף, ארוך, ואמריקאי, בנושא.

אני לא קנאי באופי, אבל יש מספר אנשים שאני קצת מקנא בהם, מר פרידמן הוא אחד מהם -
רגע אחד הוא אוכל עם נסיך סעודי בבחריין על גג אחד מגורדי השחקים על אי מלאכותי בקצה המדבר
ומייד אחרי זה הוא צולל ממסוק למעמקי נהר האמזונס ויערות הגשם בברזיל להיפגש עם מספר קופים ננסיים רגע לפני הכחדתם,
את ארוחת הבוקר יעשה עם ידידו ראש ממשלת בריטניה בכיכר פיקדלי אבל יאלץ לוותר על כוס התה כיוון שהוא כבר בדרך למטוס לסין לכנס בינלאומי בנושאים ברומו של עולם...
וכל זאת כאמור בשפה רהוטה וברורה ואופטימיות אין קץ...

אז כמו כולם אהבתי את ספרו על העולם השטוח, כמו כולם כבר היה לי פחות כוח לספר הזה שהוא קצת ארוך ב- 200 עמוד ממה שצריך, קצת, כפי שאמרו לפני, הוא נוטה להטיף - תמיד ארהב היא האור למדינות על צר הרשע כאשר בדרך לא סופרים את אירופה, ואפשר להגיד שהספר טיפה מבוזר ולא ממוקד.

אז למה כן כדאי לקרוא ?
כי נושא האקלים העולמי הוא חשוב ומתואר באופן ראוי,
כי פרידמן בסה"כ בסדר ואם קוראים אותו ברפרוף אפשר גם להנות
ובסוף נשאר חומר למחשבה לגבי המשך ההתנהלות שלנו והמחויבות שלנו לדור ההמשך

אז אני לא יודע אם אנחנו על הטיטניק או המייפלאואר
אבל אם יש לכם יום יומיים חופש על ספינת תענוגות כזאת או אחרת
או סתם על חוף שקט
אז שווה קריאה קלילה על נושא שהוא חשוב

אגב פרידמן כתב את ספרו כשאובמה עלה לשלטון - מענין מה הוא חושב עכשיו על טראמפ שזרק לכל הרוחות את ההחלטות בנושאים של התחממות גלובלית....

כשמצאתי את הספר אצל חבר, ידעתי מייד שיקח לי רק 3 ימים לקרוא את כולו כי הוא מדבר על נושאים שיהיו בעתיד הקרוב מאד רלוונטים כמו אנרגיה מתחדשת ויעילות אנרגטית. נכון שהוא נכתב לפני כמה שנים אבל אני מאמין שהוא רלוונטי מתמיד גם היום כי ארה"ב עדיין לא נמצאת במקום שהוא מדבר עליו.

קצת היה מוזר לי שהוא לא נתן את הגגות של כל בניין בישראל העטורים בדודי שמש כדוגמא ליעילות אנרגית והוא לא דיבר על איך קובה התמודדה בהצלחה עם משבר הנפט שלה בשנות התשעים (אלו הן דוגמאות שאני מכיר) אבל הוא נגע בהמון דוגמאות אחרות תוך כדי הבאת חברות, אנשים וספרים העוסקים בתחומים האלו שלא הכרתי.

ואני עוד חשבתי שצריכת הדלק של המזדה שלי שהיא 10 ק"מ לליטר היא נמוכה, מסתבר שבארה"ב זה נחשב גבוה! :)