וירג'יל וביאטריסיאן מרטל4אני חושב שיש ליאן מרטל כישרון מיוחד לזרוע לך במוח דרך הסיפור רעיון מחשבתי שצומח וגדל תוך כדי הסיפור וגם לאחריו. אני לא מהחסידים הגדולים של חיי פי, אלו שהתחברו אליו ברמה הרוחנית, אך גם בספר הזה בדומה לשני יש טעם אחר, חדש. טעם שלא טעמתי בשום מקום אחר. הוא גרם לי לצחוק ולכעוס על הדמות והסופר כאחד. ובסופו אי שם בתוך הלילה הוא גרם לי לחשוב על סליחה על נחמה ועל שני החתולים שלי. המחשבה הזו שיאן בחר לנטוע בראשי לא עוזבת. ספר מקסים
שביל פירורי הלחםקים סוניי4בדרך כלל ספרים מהז'אנר הזה מעבירים לי את הזמן טוב ואני מרבה לשכוח אותם לספר הזה שמופיע עם מתכונים לרוב יש חוויית קריאה אחרת הוא ספר עם ריח של מרקים ותבשילים מהבילים הוא ספר כיפי מאוד שנשאר חודשים טובים אחר כך. שווה קריאה
הרחק מהיעדרושז2על אף הסיפור הדרמתי שלכאורה מתחולל, אשה המקיימת יחסי אישות עם אביה. לא מצאתי את העומק הרגשי שציפיתי לו. חלק מהטקסט היה שירי מידיי לטעמי והסיפור עצמו היה רדוד מידיי. מרגיש ממש לא אמיתי אבל היו בספר גם כמה נגיעות אור יפיפיות שבגינם היה שווה להשקיע אחר צהריים פנוי.
אבא, לאן הולכים?ז'אן-לואי פורנייה8מעט מאוד ספרים השאירו אותי בסופם ללא מילים. חלקם עצבנו אותי אז קיללתי או סתם אמרתי לאשתי לא לקרוא. חלקם עוררו בי התרוממות רוח, אז סיפרתי עליהם לרבים ככל שיכולתי. זה השאיר אותי נתול מילים כלל. השאיר אותי עם רגש הזדהות עמוק ביותר. השאיר אותי עם חמלה ורצון עז להודות לילדי נורמאלי. אך את המילים הוא השאיר בעמקי הבטן. מותיר אחריו רק לשון יבשה. בקיצור כמה שעות אחריו נשאר לי רק להמליץ לכם על הווידוי הזה. הוא לא שינה לי את החיים אך ללא ספק הוא שינה לי את הרגע הזה שאחריו.
אינסוףחיים שפירא3אחד הדברים בהם חיים שפירא טוב הוא להסביר. לא באמת משנה אם הנושא כבד או קל משעמם או מעניין מאוד, השילוב של הומור עם חידות מספרים המלוות אותך בחווית הקריאה יוצר תחושה של הבנה רחבה יותר שווה קריאה גם לאלה שלא אוהבים מספרים כלל.
אוניית המגדלורזיגפריד לנץ1מקלסיקה הנלמדת בבית הספר בגרמניה הייתי מצפה למשהו אחר. נכון יש פה משפטי מחץ ודילמות מאתגרות ומעניינות לקורא, אך חלק מהדילמות או המשפטים מהול בקלישאה ארקאית. כבר לא קיימות אונייות מגדלור ואולי טוב שכך. יפה אך לא מדהים. שווה את הזמן הקצר שמשקיעים בקריאתו אך ניתן להחזיר אותו לסיפריה אין צורך לרכוש.
מי אתה?חורחה בוקאי0שני הספרים של המחבר, זה ושמע סיפור הם אותו הספר בדיוק רק בכריכה שונה. זה לא ספר חדש אילה הוצאה מחודשת. חוץ מזה הספר מעניין מאוד
אנתרופולוג על המאדיםאוליבר סאקס12עובדה קשה לעיכול היא, שהעולם כפי שאנו מכירים אותו הינו אשליה. כל מה שנתפש בחושינו אינו "הדברים כפי שהם", אלא הפירוש שמערכת העצבים המרכזית שלנו (המוח) נותנת לשינויים בסביבתנו הפיזית. מערכת הראייה, למשל, היא מערכת מורכבת מאוד שתופסת כמעט רבע ממוחנו ותפקידה הוא לתרגם אורכי גל לאשליה פנימית של תפישה חזותית. מערכת התחושה הטקטילית ("חוש המישוש" בשפת ילדי הגן) מתרגמת אנרגיה של לחץ המופעל על שטח עורנו לאשליות של "מחוספס", "חלק" או "כואב". היכולת שלנו לתפוש את האשליה הזו כמציאות מושתתת על העובדה שרוב האנשים סביבנו שותפים לאותה אשליה. אך מה קורה כשמוחו של אדם אינו יוצר עבורו את האשליה באופן שבה היא נוצרת אצל כולנו? הוא חש, כדבריה של טמפל גרנידין המצוטטת בספר, כ"אנתרופולוג על המאדים"- אורח בעולם בלתי מוכר הפועל על פי חוקים אחרים מאלה שהוא מסוגל לתפוש. האנתרופולוגים בספר אינם רק האנשים המתוארים בו, אלא גם הקוראים. בקריאה בספר אנו הופכים ל"אנתרופולוגים" על המאדים שבו חיים אנשים אלה. הם מזמינים את סאקס, ודרכו אותנו, קוראיו, לתור את עולמם הזר והמוזר. הם מזמינים אותנו לדמיין את המציאות מבעד לעיניהם. איך זה להיות אוטיסט? איך מרגיש אדם שמאבד את היכולת לחוות צבע? מה קורה לעיוור שמאור עיניו מוחזר לו לאחר שנים רבות של עיוורון? סאקס מתאר אנשים, לא תופעות. האנשים בספרו אינם רק דוגמה למוזרות שהם מציגים אלא בני אדם שלמים עם רגשות, מחשבות, זכרונות ותכניות לעתיד. ראיה הומניסטית זו אינה חיזיון נפוץ בחקר המוח, שמנסה להפוך את המוח למחשב ואותנו, בעלי המוח, לרובוטים. סאקס מצטט את האמרה המיוחסת לויליאם אוסלר "אל תשאלו איזו מחלה יש לאיש, אלא לאיזה איש יש את המחלה" ופועל לאורה. התרגום של "אנתרופולוג על המאדים" מוצלח יותר משל ספרים אחרים מהז'אנר, בכך שאינו ממציא תרגום למונחים מקצועיים אלא משתמש במונחים הלטיניים כפי שהם. בספרי מדע פופולרי אחרים מתחום הנוירולוגיה יש למתרגמים נטיה להפוך את האונה הטמפורלית לאונת הצדע, את הגרעינים הבזאליים ל"חרצוב הבסיסי" וכדומה. זוהי נקודת חוזק גדולה של הספר בעיני. לסיכום- מרתק ומעשיר. לכל מי שמתעניין באנשים, מבפנים ומבחוץ.
אנתרופולוג על המאדיםאוליבר סאקס1עוד ספר מעולה מאת אוליבר סאקס, הסיפורים האנושיים מעניינים וההסברים הנוירולוגים והתהיות הפסיכולוגיות והפילוסופיות מרעננות. בשבילי זה היה כמו ספר המשך לספר המופלא "האיש שחשב שאשתו היא כובע".