אגדה אורבנית – שי בן שבת


" - ברוך אתה אדוני אלוהינו מלך העולם הטוב והמטיב-
"אמן", אמרה יוליה בלחש.
-ברוך אתה אדוני אלוהינו מלך העולם המוציא לחם מן הארץ -
"אמן". התבוננה בי במבט ילדותי ולאחר מכן אמרה :
"זה מאוד יפה לראות אדם מקועקע מברך".
חייכתי אליה ואכלתי להנאתי, והיא יחד איתי. "
(מתוך "אגדה אורבנית" / שי בן שבת)


בני האדם חיים את החיים, את השגרה. הולכים, נוסעים, עובדים, מגדלים ילדים, ישנים, אוכלים, שותים ועוד עוד. אנשים חיים את החיים לפי מסלולם, נתונים רוב הזמן לאילוצים של החיים, דיי נסחפים בזרם. מתכננים תוכניות, חולמים חלומות, אבל לרוב הם אינם מצלחים לממש את אשר ביקשו, את אשר ביקש באמת ליבם. הם מקבלים על עצמם את הפשרות המתבקשות כמובן מאליו, אולי כגזרה משמים, נתונים הם רוב הזמן לגחמות הגורל.
אגדה אורבנית, ספר ביכוריו של שי בן שבת הינה יצירה המביא את הצד האחר של הדברים. מבט שונה ומיוחד הקורא תגר על התפיסה הזו.

לא הכל קבוע מראש !

ניתן ליצור מציאות "יש מאין" !

ניתן לשנות את הגורל !

ניתן לגרום לדברים לקרות, כפי שאתה רוצה, שהם מתאימים בדיוק "לאני" שלך.

הקו המנחה הוא הצד הרוחני של החיים הנלקח מעולם הקבלה, הצד האחר כפי שרוב בני האדם לא מכירים אותו. הקו מוביל את הגיבור להתבוננות פנימית עמוקה, עד התובנה הבלתי נמנעת. אותה תובנה פנימית הפורצת ממנו על מנת למצוא את האושר שבו, למצוא את השלמות המתבקשת.
המסע אותו עובר הגיבור משך חייו מוביל אותו לתודעה, לתובנה המתבקשת. דרך חייו הרב גונית המייצגת מהצד האחד את העולם המודרני, התרבות המתקדמת והסממנים שבה, מול העבר, ההיסטוריה, האוריינטאציה היהודית המסורתית ובעיקר הנגיעה בעולם המסתורי של הקבלה מובילים לאותה התובנה.
העולם הרוחני, המיסטי, פורץ את גבולות ההבנה, מעצים את התחושות. יוצר מציאות הזויה, אמיתית וריאליסטית בו זמנית. שילוב של המובן והבלתי מובן נאסף יחד ומוגש לנו הקוראים כיצירה מיוחדת, שונה, ובלתי שגרתית.
יצירה ייחודית שאולי יותר מכל דבר אחר מציגה את ההרמוניה המתבקשת בין עולם המסורת, לעולם המודרני, השילוב האפשרי, והיפה שבו. התשוקה לשלמות עצמית בראיה ייחודית.



קרא, אהב, ממליץ בחום רב: י.מ.ה




על הספר מפי המחבר :
נובלה קבלית מודרנית, סיפור המתרחש בלב שכונת פלורנטין בתל-אביב, מסע אקסטרים אל הנפש והנשמה. כתוב ביד אמן במשיכת-קולמוס עזה.
אגדה אורבנית הוא סיפורו המופלא של עודד, בחור צעיר וקסום המצוי היטב ברזי הקבלה המעשית, בתורות המזרח ובאמנויות הבמה, ויוצר לעצמו את הנשגב מכול...
זהו סיפור מרתק ועוצמתי, ועם זאת מתובל בשירה, ומחכים בשלל תובנות.



שי בן שבת - יליד 1973 מנחה קבוצות להעצמה ולאמנויות הבמה והמסך, במרבית הלילות - ממשיך להגשים חלומות נעורים, איש תקשורת רב-תחומי וחובב מוזיקה מושבע.
אגדה אורבנית זהו ספרו הראשון אשר רואה אור.
יצא לאור ע"י הוצאת חלונות/גוונים, בשנת 2009

שנאה – סטניסלב סרוקובסקי

"קח אותה כבר," לחשתי,"תוביל אותה אל אמה, כי היא לבטח מודאגת שאחרי זמן כה רב היא אינה שבה הביתה," דיברתי אל יבגן, אבל הוא לא עשה מאום, רק עמד שם והביט ברבקה.
מה שהתרחש אחרי כן נדמה היה לי כמו חלום בלהות, דמיון תעתועים.
לפתע הטיל יבגן את עצמו על הילדה, על הגופיף הזעיר והקטן, בעט בה בכל הכוח, ואחרי כן, כאשר נפלה, תפס בשתי רגליה והחל לסובב סביב גופו, כאילו שיחק איתה בטחנת רוח. בתחילה חשבתי שהוא רק משחק איתה, שהוא מסובב אותה סביב גופו כדי שתרגיש איך מסתחרר ראשה. גם איתי לא פעם שיחקו כך הנערים הגדולים יותר. אבל סחרחורת זו שצפיתי בה חיש הפסיקה להידמות למשחק. היה בה משהו מאיים, משהו נורא.
(מתוך: "שנאה"/ סטניסלב סרוקובסקי )


יש ספרים שקוראים להנאה, יש ספרים שקוראים על מנת ללמוד דבר מה ויש ספרים שהנם בגדר ספרי חובה. ספר שאתה חייב לקרוא על מנת להיות שלם עם עצמך. "שנאה" הוא ספר חובה. מסוג הספרים שאדם לא יכול להיות שלם עם עצמו ללא קריאה, הבנה והפנמה של המסרים בספר.
הספר עוסק בתקופת השואה. סטניסלב סרוקובסקי כותב הספר הוא פלוני נוצרי המביא נקודת מבט שונה על אירועי השואה. נקודת מבט של ילד החיי בתקופה הזו בתוך הגהנום עלי אדמות. הילד מתאר את הסבל של היהודים והפולנים מהתקפות המזוויעות של האוקראינים.
הספר נכתב יובל שנים לאחר השואה. המחבר סוחב בתוך תוכו זיכרונות זוועה ורק חמישים שנה אחר כך הוא מוציא אותם אל האור. מקריאת הספר ניתן להבין מדוע, ניתן להבין את גדול הטראומה האנושית שנחקקה לנצח באנושות כולה במלחמה הזו.
הסיפורים המובאים בתוך הספר הם קשים ביותר. סיפורים המעוררים שאט נפש, חלחלה וסלידה אנושית מובנת. מגדיל המחבר ומאדיר את עוצמת החוויה של הקריאה בשזירת תיאורי נוף וטבע מעוררי פליאה. תיאורים פלסטיים אילו לצד הזוועות הינם שילוב הלוקח את הקורא למחוזות אחרים בתחושותיו האישיות.
סטניסלב סרוקובסקי מעניק חוויה ייחודית בכתיבתו תוך שהוא מכניס את הקורא לתוככי האווירה של החיים בכפר בתקופה זו. האינטראקציה האנושית, יחסי השכנות וכמובן יחסי הקהילה אל היהודים מאדירה את התחושות. הראיה התרבותית הינה ייחודית ואמינה ביותר עד כדאי זהות מוחלטת ורצון בלתי נשלט להביט על נופיה של הארץ.
השפה העשירה והתיאורים הייחודים יוצרים מסמך מרשים ומזעזע בו זמנית. המחבר אינו חס על הקורא ומפרט את הזוועות, על הזוועות ועל הרשעות של האדם. בו בזמן הוא מעניק לנו תקווה בכך שהוא חושף אומץ אנושי, הקרבה, שותפות גורל בין בני האדם. העזרה אחד לשני מבלי להתייחס לדת על המכניזם המופשט שכולם סך הכל בני אדם נוגעת במעמקי הנפש.
שנאה הוא ספר המעניק הזדמנות נדירה להביט על תקופת השואה מעיניים לא יהודיות המתארות את הזוועות שביצעו העמים ששיתפו פעולה עם הנאצים. על מעשים נדירים ואמיצים של בני אנוש במחיר חייהם. על הגהנום ששרר בתקופה הזו, על איבוד צלם האנוש. ואולי יותר מכל דבר לאן מובילה את בני האדם ה"שנאה".

קרא, התרשם, וממליץ בחום - י.מ.ה



על המחבר :

המחוזות המזרחיים של פולין ה-kresy היו ערש של אגדות מקומיות וארץ מוצאם של ענקי הספרות הפולניים, כמו מיצקייביץ', סלובצקי, הרברט ומילוש, אך היו גם מקום של סבל ופשעים נוראים. פשעים אלה, שבוצעו בין השנים 1945-1939 נגד פולנים ויהודים בידי קבוצות לאומנים אוקראינים, עוררו הד של מעשי נקם מבישים.

"שנאה" הוא ספר על אודות הזמנים ההם, על אודות מצפון מסוכסך, על אודות הדרמה הכרוכה בכבוד האנושי ועל אודות הזיכרון. בתמונות אלו, השופעות אמת ובעלות עומק אנושי, נוטל על עצמו סרוקובסקי להציל עולם שרבים היו אולי רוצים להשמיט מזיכרונם. בעוצמה יוצאת דופן וברגישות רוכן הסופר מעל כל אחד מהקורבנות, משתתף בסבלו של כל אחד מהם ומזהיר מפני שנאת אדם גורפת.

מחבר הספר, סטניסלב סרוקובסקי, סופר, מחזאי, משורר ומתרגם פולני, היה עד למאורעות המתוארים על ידו וחווה אותם אישית בהיותו ילד. באותן השנים הנוראות, נרצחו מאות אלפי פולנים, אך גם מיליון ומחצית המיליון יהודים במזרחה של פולין, בפודוליה, באוקראינה ובילורוס. רבע מכלל הקורבנות היהודיים שנרצחו במלחמת העולם השנייה טמונים שם. סרוקובסקי, שבילדותו היו לו חברים יהודים בני גילו, שוזר בין סיפוריו גם את חבריו היהודים ומה שהפועים האוקראיניים והגרמניים עוללו להם.

השפה שבה סרוקובסקי מתאר את המאורעות ואת ההתרחשויות להם היה עד, הינה מוחשית, קשה ולעיתים אכזרית, אך משולבת בתיאורי טבע ונוף פסטורלי ועשיר של הארץ. הסיפורים משולבים בתיאור שינויי העונות והשפעתן על השדות ועל היערות, במסתורין שחבוי בין סבכי החורש, ביחסים שבין אדם לרעהו, בתיאורי נאהבים ואהבת בני האדם, בכאבם ובסבלם ומסופרים בשפה ציורית ופיוטית. סיפוריו משלבים ריאליזם חשוף עד כדי אכזריות ודמיון עשיר. השילוב הזה הוא שמקנה לסיפוריו את הסגנון והלבוש הסוריאליסטיים
סיפוריו של סרוקובסקי חשיבותם רבה עבור הקורא הישראלי, דווקא אולי בגלל ההקשר הישיר ליהודים. סרוקובסקי השכיל להעניק לסיפוריו זווית ראייה ייחודית, של סופר פולני, המביא גם סיפורים אודות המעשים שבוצעו באותם ימים נוראים, בחבריו היהודים ובאנשי הקהילות היהודיות שפרחו במשך מאות שנים במחוזותיה המזרחיים של פולין. למרות התיאורים האכזריים והקשים, אין סרוקובסקי מאבד את אמונתו האופטימית באדם ובעתיד טוב יותר.

סרוקובסקי חיבר רומנים רבים, וביניהם: "רוחות ילדות", "פליטים", "פחד", "מלאך הכחדה", כרכי שירה רבים, ביניהם: "אזור הדממה", "מעשים", "אהבה ומוות".

רק טילי מבינה – שלומית רון




"אולי אני יכולה להגיד לארז שפרצו לנו הביתה וגנבו לי גם את המחברת?" קפצתי פתאום ושאלתי את טילי. "לא, בעצם זה לא רעיון טוב... מי ירצה לגנוב מחברות? אויש ... אם ארז יראה את שגיאות הכתיב שלי הוא יחשוב שאני מפגרת וכבר לא יחייך אליי. אוף, הלוואי שהייתי יכולה לעזור לו ולתת לו להשלים את החומר מהמחברות שלי בלי להתבייש בעצמי ובכתב שלי. זה הדבר שהכי הייתי רוצה בעולם."
(מתוך: "רק טילי מבינה" / שולמית רן)




בשוק הישראלי יש מגוון רחב של ספרים לילדים ולנוער. ספר תפקידו לחשוף ולסחוף את הקורא לעולם שונה ובזה ערכה המוסף של הקריאה. דבר שיישאר עם הקורא עוד זמן רב לאחר הקריאה עצמה. "רק טילי מבינה" – שלומית רון הוא ספר החודר ללב פנימה . ספר המאיר באור קצת אחר רגשות, מחשבות ופחדים של ילדה, הנשארים בלב הקורא זמן רב אחר כך.


בעולם הילדים לא טוב להיות חריג. השוני יש בו על מנת לערער את הביטחון והדימוי העצמי. ילדים בד"כ אומרים את אשר על ליבם ללא יכולת הבחנה ברגשות של האחר. המצב נורא עוד יותר כאשר המורה ואף ההורים אינם מודעים למצב.

הכאב הזה נספג פנימה. מחלחל למקומות אפלים. הוא פוגע בכל, בחדוות החיים, בדימוי העצמי ואף במערכת היחסים של הילד עם בני גילו. הכאב הזה מלווה שנים רבות לאחר ילדותו. לעיתים לא יעלם לעולם.

בספרה כותבת שלומית רון באומץ רב על ילדה הסובלת מקשיי למידה. העולם סביבה לא מבין. כולם חושבים כי בעצם היא עצלנית. היא לא מוצאת נפש אדם לדבר איתו על הכאב שבה. אף אחד מלבד כלבתה האהובה המשמשת לה כחברת אמת.

הילדה חווה משברים בגין הדברים הכי שגרתיים ונורמאלים. עבור חבריה זה עניין של מה בכך. אבל עבורה זו טראומה של ממש. פחדים, חששות, משבר ואף התחמקות ושקרים הם מנת חלקה. כל זאת בעקבות חוסר ההבנה של הסביבה על ליקוי הלמידה שממנו היא סובלת.

הספר מרגש עד דמעות. מסופר מפי עולמה של ילדה. התקוות, האכזבות, תחילת ההתבגרות, יחסיה בינה לבין יתר הילדים תחת עננה של חוסר בטחון מוחלט, שבעצם אין לו שום צדק.

"רק טילי מבינה" הוא ספר חובה לכל הורה וילד בחברה המבקשת סבלנות כלפי השונה. ראית האחר, הבנה של שוני מכל סוג שהוא, עזרה לזולת, רגישות הן רק חלק מהמסרים הכל כך חשובים שהספר מעניק לקורא. מפיה של ילדה אחת ניתן להבין את סבלם של כל כך הרבה ילדים שהתמודדותם היום יומית שונה מעט מזו של חבריהם.הזדמנות נדירה להיכנס לעולמם העשיר, מלא הרגש, המחשבות ובעיקר הרצון להיות שייכים.







קרא, התרשם, אהב, וממליץ בחום י.מ.ה

אחי, היאקוזה – יעקב רז

"אם שתיית הקערית הזו
אתה, גוטו קנג'י , הקובון הבכיר
של אויאמה אויאבון המנוח
מקבל בזאת את תפקיד האויאבון
של משפחת קיוקוטו קאי
אנא, שתה!
אביר קר רוח,
לטש את גבריותך!"
(מתוך: "אחי, היאקוזה" / יעקב רז)


מעט מאוד ספרים מצליחים לגרום לי להרגיש אחרת לאחר קריאתם. "אחי, היאקוזה" הוא ספר שגרם לי לחשוב ולהרגיש אחרת.
"אנשי הקצוות" של יפן, הנמצאים מחוץ לתחומי הקונסנזוס, השולחים את ידם בכל אותם הדברים שאף אדם הגון לא יעז, דווקא הם אלו שכל כך דברו אל לבי.
לא, אינני תומך בפשע. אינני מקבל את "משלח ידם". אך יחד אם זאת אינני יכול שלא לחוש הבנה עמוקה ואף הזדהות כלפי הנורמות הפנימיות המאפיינות קבוצה זו כפי שמציג הספר.

"אנשי הקצוות", כל אותם הדחויים מהחברה, כל אותם אילו שמטעמים שונים נפלטו, הורחקו או שגורלם בגד בהם ונדחקו לשוליים. הם אלה המוצאים את המשפחה האמיתית דווקא בקרב משפחות היאקוזה (משפחות הפשע של יפן). המקום היחיד שלא שופט אותם או מחטט בעברם. עכשיו הם שווים בין שווים. הם מצאו את המשפחה שלא הייתה להם מעולם.
הקורא חווה קונפליקט דרמטי מול היכולת האכזרית לענות, להשפיל, ואף להרוג עבור כסף ואזורי שליטה וכנגדה הנאמנות המוחלטת והאין סופית, נאמנות עד דם ואף עד מוות לאותם הקודים – ה"גירי". נאמנות שלמרות האכזריות אי אפשר שלא להביט עליה בהערצה. הרוע המוחלט מול הטוב והאנושי. שני צידיו של המטבע באותו הארגון המיצגים את הטוב ואת הרע.

יעקב רז לוקח את הקורא למסע מרתק לתוככי עולמם באמצעות תאור מרתק ואמין של מערכות היחסים הפנימיות בתוך הארגון ובין הארגונים השונים: אזורי שליטה, מעמדות, תרבות, התנהגות, וכמובן סנקציות נוקבות על הסוטים מדרך ה- "אויאבון" הרי הוא המנהיג ראש המשפחה.
הספר מצייד אותנו, הקוראים, במילון מונחים המסביר את המושגים והקודים המשמשים את היאקוזה. אותם המילים המתארות את החברות, האחריות ההדדית, ההשתייכות שהחברה הנורמטיבית איננה מספקת.
הקורא נחשף לעולמם של אנשים אלה, הנגזר מכורח המציאות הכלכלית של יפן. הקפיטליזם הטהור הנמהל בתרבות יפן העתיקה יוצרים יחד מציאות לא פשוטה, המובילה לזרועות היאקוזה המחבקות. היאקוזה אף הוא משתנה. הקודים העתיקים מתחלפים. "האויאבונים" נאלצים להשתנות ולהסתגל למציאות חדשה.
בנימה אישית אני חייב להודות כי לאחר שקראתי על "אנשי הקצוות" של יפן לא יכולתי שלא לראות לנגד עיני את "אנשי הקצוות" של ישראל.
וכך, למרות שהספר עוסק בתקופה ותרבות מובהקים ומובחנים היסטורית, קריאה חכמה בו יכולה ללמד אותנו גם על עצמנו: איך לנהוג, ממה להימנע על מנת למנוע את "שלוחותיה" של "תרבות קצוות" (שוליים), אצלנו, בישראל.

קרא, התרשם וממליץ בחום: י.מ.ה.

על מחבר הספר חנן עזרן אני לא ארחיב, אחד העיתונים המפורסמים בארץ. אבל על יאיר קליין שהוא גיבור הספר זה כבר משהו אחר לגמרי. הספר עוסק באחד הלוחמים המיתו לוגים שהיו לנו בארץ. מפקד סיירת חרוב שהשתתף באין ספור מרדפים אחר מחבלים ובמלחמות ישראל. האיש עצמו בן בכור לקיבוץ ניצנים הוא אדם מורכב ומרתק. הספר עוסק בקורות חייו על פי עדותו ועדויות ממקור ראשון. מעל הכול הספר מאיר בחשיפה אמיצה על סחר הנשק הישראלי בעולם. מדהים לגלות שהרבה מגיבורינו, האנשים הבכרים ממוסדות הביטחון מוצאים את פרנסתם בסחר בנשק. מעורבותו של קליין בעסקאות מעוררות סנסציה גרמו לאור הזרקורים להאיר לעברו. יאיר לא לבד שם, הוא אחד מיני רבים ואולי אף לא החזק בניהם. הספר חושף את הצד האפל של הסחר בנשק הישראלי, על מעורבות הישראלית בקונספציות בדרום אמריקה, ואולי יותר מכך הוא מסמך מרתק על החברה שלנו כפי שהיא נראית ממקום אחר שרובנו לא התוודענו אליו. לכול אוהבי הספרות האוטנטית ספר מרתק שנכתב ביד אומן על אחד האנשים המרתקים ביותר והשנויים במחלוקת. ממומלץ בחום .

ספר מעולה, מרתק, שלוקח את הקורא לעולם של מציאות דמיונית ואולי לא כול כך דמיונית. הספר מספר על מדינה בה השלטון הוא טוטאליטרי שליטה אבסולוטית גם על המחשבות. הדרך שגיבור הספר מוצא על מנת לחיות את חייו, לנסות לראות את החיים בצורה אחרת מרתקת וסוחפת. ספר מעולה אהבתי.

לא רק לראות את הסרט. עדיף לקרוא. בחיי למרות שעבר הרבה זמן מאז שהספר נכתב עדיין כול כך רלוונטי. כתוב בצורה אמינה ומושכת. מי שראה את הסרט מומלץ כיוון שהסרט כמובן לא יכול לתת את אותו האפקט וגם מחסיר. מי שלא ראה את הסרט ממולץ חוויה של קריאה. מאוד נהנתי.

לצערי אחד הספרים המשעמים ביותר שפגשתי. לא הצלחתי לקרוא יותר ממחצית הספר מכיוון שהעלילה פשוט משעממת. אני לא מבין את הפרסום על הספר הזה, פשוט משעמם, לא קריא ואולי אפילו מיותר לגמרי.

בסוף מעגל - ליבית אבן פז

עד כמה שמוזר הדבר הדברים הטובים תמיד מתגלים במקרה, אולי אין זה מקרה כלל. מאחר ואני קורא הרבה, מאחר וכבר מאסתי בכול אותם קלאסיקות מסורבלות, הרומן הזה הגיעה לידיי,
בדיוק בזמן.
בסוף מעגל הוא סיפרה הראשון של הסופרת ליבית אבן פז, אבל ללא ספק הוא אינו האחרון. על פי הקריאה הבנתי כי מדובר בזן חדש של כתיבה יוצרת. כתיבה בלתי מתנצלת ואמיתית. כתיבה שיש בה אמירה, חדשנות, שובבות, מיניות מתפרצת ואהבה.
הרבה, הרבה אהבה.
העלילה מרגשת וסוחפת, זאת כיוון שהנושא שבו עוסק הספר הינו נושא שיכול לגעת בכול אחד ואחת מאתנו. המצב אליו נקלעת הדמות הראשית אינו זר בחברה המודרנית. דרך ההתמודדות של הדמות מול המצב החדש אליה היא נקלעת מרתקת, זאת כיוון שלא אחת הדרך הזו הינה מהווי האדם.
ללכת אחר ליבו, ללכת אחר רצונותיו הכמוסים ויהי מה.
הדמות הראשית עוברת מגוון התנסויות. אותם ההתנסויות גורמות לה להביט על עצמה ולחקור את עצמה. האמת אליה היא נחשפת מובעת בעוצמה רבה עד זהות, עד תחושה פנימית של אמפטיה אין סופית.
הרומן רווי תיאורי רגשות מעולים, לאט ובדייקנות מעבירה אלינו המחברת את החוויה הרגשית בדיוק כמו את חווית ההתנסות של הגיבורה.
סגנון הכתיבה אינו מתנצל ואינו מתחסד. יש בו כדי להעביר את עולמה של הגיבורה ללא צנזורה לשונית. תיאורי החוויות וההתנסות מדויקים, מעוררים, וסוחפים.
הקריאה שוטפת, קלילה ובו בזן איכותית . אספתי את הרומן לבין ידיי ובערב אחד קראתי אותו תוך שאני נהנה מכול רגע נתון.
הרושם הרב שהותיר הרומן נמשך עוד הרבה זמן לאחר הקריאה. המחשבות והתבוננות על הדמות מאירים מצבים מחיי היום יום של כול אדם ואדם.
לסיכום אוכל לומר כי בסוף מעגל הינה יצירה מרתקת ובלתי שגרתית בעלת מסר וראית עולם עמוקה. היצירה לוקחת את הקורא לתוככי הנפש של הדמות הראשית וכלל הדמיות ואל נפשו שלו בו בזמן. הספר פרי ידה של יוצרת ישראלית צעירה ומוכשרת שלפי הבנתי עוד נקרא מפרי ידיה רבות.

מומלץ בחום .