ביקורת ספרותית על אישה נשואה מאת צביקה עמית
ספר מעולה

---

מעטים הם הספרים שמצליחים החל מהפרק הראשון לסחוף אותי כל כך לתוכם עד כדי כך שאני לא מסוגלת להוריד אותם מהיד, אפילו בעבודה...... (יבורך הבוס שלי שמאפשר לי ).
זה מה שקרה לי עם "אישה נשואה" של צביקה עמית.
את עשרת הפרקים הראשונים, קראתי דרך האינטרנט, הוצאת מסדה שפרסמה את הספר, מאפשרת להוריד אל המחשב עשרה פרקים.... בתהליך פשוט, כמו שכבר כתבתי בפוסט קודם.
אחרי עשרת הפרקים, היה לי ברור שארוץ לקנות את הספר.
ואני לא מתחרטת לרגע.
הספר עוצר נשימה מהעמוד הראשון ועד לסופו.
מעבר לעובדה, שהסיפור מסופר בשפה קולחת, מסקרנת, כזו שמושכת כל אחד ואחת לתוכה, מעבר לעובדה שבתוך הסיפור כולנו יכולים למצוא את עצמנו בכל מיני שלבים בחיים, מעבר לזה שהדמויות עגולות ומסקרנות, וגם כשהן טועות או שוגות, הן עדיין יוצרות אמפטיה למצבן, מעבר לכל אלו, אחד הדברים שאותי באופן אישי הכי ריתק, זו הדילמה (או לפחות אחת הדילמות) שאיתן מתעסק הספר.
בלי להרוס לכם את הסיפור, כי ברור לי שתלכו לקרוא אותו, רק אספר שהדילמה היא עד כמה רחוק אפשר וצריך ללכת עם אהבה.
כמה טוטלי אפשר להיות למישהו בלי לאבד את עצמך לתוכו, האם לאבד את עצמך לתוך נפשו וגופו של אחר זה טוב? רע? מה זה בעצם אומר עליך?
בשפה עשירה וצעירה, פורס בפנינו צביקה עמית את שאלת השאלות של הקיום האנושי : מה הגבול? ומה קורה כשעוברים אותו?
מה המחיר של מי שמוכן ללכת הכי רחוק עם האהבה שלו.
אודי, הגיבור של הסיפור, עובר תהליכים שכל אחד מאיתנו עבר, עובר ויעבור בימי חייו.
קל מאוד להזדהות איתו, עם ההתלבטויות שלו, עם הנפילות שלו ועם הטעויות שלו.
מזמן כבר הגעתי למסקנה שרק מהטעויות אפשר ללמוד ורק מהנפילות אפשר לצמוח.....
הספר הזה מוכיח שככה זה....

אחד הטובים ביותר שקראתי לאחרונה.

» ביקורות נוספות של ליבית
» ביקורות נוספות על אישה נשואה