ביקורת ספרותית על אחי, היאקוזה : מסע אישי אל תוך המאפיה היפנית מאת יעקב רז
ספר מעולה

---

אחי, היאקוזה – יעקב רז

"אם שתיית הקערית הזו
אתה, גוטו קנג'י , הקובון הבכיר
של אויאמה אויאבון המנוח
מקבל בזאת את תפקיד האויאבון
של משפחת קיוקוטו קאי
אנא, שתה!
אביר קר רוח,
לטש את גבריותך!"
(מתוך: "אחי, היאקוזה" / יעקב רז)


מעט מאוד ספרים מצליחים לגרום לי להרגיש אחרת לאחר קריאתם. "אחי, היאקוזה" הוא ספר שגרם לי לחשוב ולהרגיש אחרת.
"אנשי הקצוות" של יפן, הנמצאים מחוץ לתחומי הקונסנזוס, השולחים את ידם בכל אותם הדברים שאף אדם הגון לא יעז, דווקא הם אלו שכל כך דברו אל לבי.
לא, אינני תומך בפשע. אינני מקבל את "משלח ידם". אך יחד אם זאת אינני יכול שלא לחוש הבנה עמוקה ואף הזדהות כלפי הנורמות הפנימיות המאפיינות קבוצה זו כפי שמציג הספר.

"אנשי הקצוות", כל אותם הדחויים מהחברה, כל אותם אילו שמטעמים שונים נפלטו, הורחקו או שגורלם בגד בהם ונדחקו לשוליים. הם אלה המוצאים את המשפחה האמיתית דווקא בקרב משפחות היאקוזה (משפחות הפשע של יפן). המקום היחיד שלא שופט אותם או מחטט בעברם. עכשיו הם שווים בין שווים. הם מצאו את המשפחה שלא הייתה להם מעולם.
הקורא חווה קונפליקט דרמטי מול היכולת האכזרית לענות, להשפיל, ואף להרוג עבור כסף ואזורי שליטה וכנגדה הנאמנות המוחלטת והאין סופית, נאמנות עד דם ואף עד מוות לאותם הקודים – ה"גירי". נאמנות שלמרות האכזריות אי אפשר שלא להביט עליה בהערצה. הרוע המוחלט מול הטוב והאנושי. שני צידיו של המטבע באותו הארגון המיצגים את הטוב ואת הרע.

יעקב רז לוקח את הקורא למסע מרתק לתוככי עולמם באמצעות תאור מרתק ואמין של מערכות היחסים הפנימיות בתוך הארגון ובין הארגונים השונים: אזורי שליטה, מעמדות, תרבות, התנהגות, וכמובן סנקציות נוקבות על הסוטים מדרך ה- "אויאבון" הרי הוא המנהיג ראש המשפחה.
הספר מצייד אותנו, הקוראים, במילון מונחים המסביר את המושגים והקודים המשמשים את היאקוזה. אותם המילים המתארות את החברות, האחריות ההדדית, ההשתייכות שהחברה הנורמטיבית איננה מספקת.
הקורא נחשף לעולמם של אנשים אלה, הנגזר מכורח המציאות הכלכלית של יפן. הקפיטליזם הטהור הנמהל בתרבות יפן העתיקה יוצרים יחד מציאות לא פשוטה, המובילה לזרועות היאקוזה המחבקות. היאקוזה אף הוא משתנה. הקודים העתיקים מתחלפים. "האויאבונים" נאלצים להשתנות ולהסתגל למציאות חדשה.
בנימה אישית אני חייב להודות כי לאחר שקראתי על "אנשי הקצוות" של יפן לא יכולתי שלא לראות לנגד עיני את "אנשי הקצוות" של ישראל.
וכך, למרות שהספר עוסק בתקופה ותרבות מובהקים ומובחנים היסטורית, קריאה חכמה בו יכולה ללמד אותנו גם על עצמנו: איך לנהוג, ממה להימנע על מנת למנוע את "שלוחותיה" של "תרבות קצוות" (שוליים), אצלנו, בישראל.

קרא, התרשם וממליץ בחום: י.מ.ה.

» ביקורות נוספות של י.מ.ה
» ביקורות נוספות על אחי, היאקוזה : מסע אישי אל תוך המאפיה היפנית