אהבתי.
זהו סיפור על אהבה
סיפור על מלחמה
סיפור על בגידה
סיפור מטלטל שגורם לך להבין איזה בורג קטן אתה וכלי בידי אחרים.
אי אפשר שלא לחשוב על רון ארד וגלעד שליט וכל אותם חיילים שנחטפו ונהרגו והוחזרו ולא הוחזרו ושעד היום לא נודע מה עלה בגורלם.

WOW
לא הצלחתי להוציא את הספר מהידיים.
התחלתי לקרוא אותו ביום רביעי, נשאבתי לתוכו בשניה, ולא עזבתי עד שסיימתי אותו בשבת.
בכתיבה מהפנטת, הצליח אשכול להכניס לסיפור אחד -
שואה, מעפילים,משפחות שכולות,הלם קרב ,תרמילאות ועוד ועוד.
נהנתי מכל רגע וכולי תקווה שלא נצטרך לחכות 11 שנים לספר הבא.

גמרתי לקרוא אותו אתמול.
נראה מאד מבטיח, אבל הוא לא מספק את הסחורה.
יותר מדי פרטים, יותר מדי הזוי, יותר מדי חורים בעלילה.
הדמויות מאד שטוחות ולא אמינות, והגיבורה שאמורה להיות מאד חזקה, מסתירה סוד על התעללות מצד הדוד, שהיא לא סיפרה עליה לאף אחד כל השנים. חבל שהוא לא התמודד לאיזה תפקיד בכיר, אז אולי היא היתה מספרת.
בקיצור, לא אהבתי.

לא מאד אהבתי את הספר.
הוא אמנם כתוב טוב, והנושא קרוב לליבנו, אבל איך שהוא לא הצליח לסחוף אותי. והסוף מבולבל משהו.

בנסיון להסוות את הספר כספר על בודהיזם ותורות נשגבות, מצאתי את הספר לא אמין, לא מציאותי, קטעים ממנו נראו לי על גבול גלוי עריות,
לא אהבתי בכלל

כרגיל, כמו כל הספרים של קובן.
הספר מותח וסוחפ והסוף תמיד מפתיע.
אהבתי

זה לא שלא אהבתי את הספר.
פשוט ציפיתי למשהו אחר.
בסופו של דבר הסתבר שזה לא יותר מרומן רומנטי.
בתור שכזה, הוא קריא מאד ומספק את המטרה, אבל אני חשבתי על משהו אחר לגמרי כשלקחתי את הספר

נהנתי מאד מהספר.
כתוב טוב, מותח ומרתק. סיפור "קורותיה" של הגדת סרייבו.
אני אפילו משווה את הספר לצופן סה וינצ'י - רק שזה משלנו, על היהדות ולא על הנצרות.
אהבתי.

אהבתי.