המערב הפרוע מעולם לא היה נראה כה פרוע...
פעם היה לי חלום שחזר על עצמו, באותה גירסה בדיוק, ולא מעט פעמים הוא הופיע לי בשנתי.
ובחלומי, אני עף. אני זוכר כיצד ניפנפתי בידיים למעלה למטה למעלה למטה, בלי לעצור, מהר מהר, כמו איזה אהבל. מהירות הניפנוף הייתה כה חזקה ונחושה, שהיא גרמה לי להתרומם מעל לפני הקרקע - אני עף! הראיתי בגאווה לקהל כלשהו שצפה בי, קהל שאת פניו לא ראיתי בבהירות כי זה לא העיקר בחלום והעיקר בחלום הזה הוא אני. אני עף! הידד, אני עף!
לצערי, ואני נאלץ להעיב פה על החגיגה, אין לי כוחות על ואני לא יכול לעוף באמת. וגם אם איזה מאסטר יהודי אומר שכן, ושאני באמת ובתמים מסוגל לעוף, זה רק סיפור בידיוני, וקיים הבדל בין מה שקורה במציאות לבין מה שקורה בבידיון (גם אם המאסטר היהודי אומר שלא, שאין הבדל...).
אבל, וזה אבל גדול, אני כן יכול לצאת מהבור. כמו שוולט היה בהתחלה סתם וולט ורק בהמשך הפך להיות "וולט נער הפלא", גם אנחנו יכולים לקחת את עצמנו בידיים ולהפוך במו ידינו את חיינו לטובים יותר, מוצלחים יותר, ובעיקר אחרים יותר.
אם הייתם שואלים אותי לפני כמה שנים, למשל, אם תהיה לי בת זוג, או אם אעבוד בעבודה כמו "המבוגרים", זה היה נראה לי חלום כמו החלום לעוף (וכולי תקווה שבעוד שנה שנתיים תשאלו אותי אם אני מאמין שאני לומד תואר באוניברסיטה...).
כי בסופו של דבר, זה סיפור על הבחירות שלנו בחיים, על התהפוכות שבהם, סיפור מקסים על נער לא כל כך מקסים עם חיים לא כל כך מקסימים, שבעזרת מאסטר יהודי, מהגר שחור מאפריקה ואישה אינדיאנית, מגלה את עצמו האמיתי מחדש, ויוצא איתם, ובעיקר עם המאסטר היהודי ועם עצמו, למסע הרפתקאות, מסע שבהתחלה מרגיש כמו ספר מיסטי ורוחני סטייל פואלו קואלו, אחר כך הופך למערבון פרוע של המערב הפרוע עם ניחוח אמריקני מובהק סטייל אינדיאנה ג'ונס, ובסוף מסתיים עם איזושהי תובנה (סטייל פול אוסטר? לא יודע, זה רק הספר הראשון שלו שיוצא לי לקרוא, וכנראה גם לא האחרון! אשמח להמלצות על ספרים אחרים שלו שכדאי לי להמשיך איתם) - מסע שהופך את וולט לאדם אחר ממה שהיה כשהתחיל אותו, ממש כאילו נולד מחדש. מסע שבמהלכו ייצא מהבור, אך גם ייכנס לתוכו מחדש ולא מעט פעמים. מסע שהוא בעצם הכאפה המצלצלת שבחיים שלנו, מסע שלא נגמר לעולם וכל סוף בו הוא התחלה חדשה.
הספר הזכיר לי בסיגנון שלו את "התפשן בשדה השיפון" של סלנג'ר. לא יודע, משהו בתמימות הנערית של הגיבור ובזיק הפרוע. מר ורטיגו הוא ספר קלאסי ומופתי, כתוב קולח, קל להתחבר לדמויותיו הצבעוניות, התוססות, האנושיות והנוגעות שבו. סיפור העלילה מרתק, מותח, מסופר ומסודר ומאורגן היטב בדיוק בקצב הנכון (אני זוכר כל סצנה וסצנה שבו לפי הסדר שלה, מכאן אפשר להבין שאין בו רגע דל אחד בספר).
בשורה התחתונה - ספר שנותן מעוף לדימיון, תרתי משמע. מומלץ בחום!
*** הסקירה מוקדשת לסקאוט שהזכירה לי את עצם קיומו של הספר, ולחברי האתר שביקורותיהם המשבחות מפה לפה ומקיר לקיר גרמו לי רגע לעצור ולהגיד: "למה לא, בעצם?"
