לאחר עשרים שנים בהן בחרתי בבנק מסוים, וביום בהיר אחד נחשפה בפני תמימותי/רשעותו של הבנק... (תדמיינו לעצמכם דברים שבנקים עושים ועכשיו תכפילו בעשר)
החלטתי לעבור לבנק אחר, צנוע יותר, פחות מפורסם ולא רשע (עד כמה שבנק יכול להיות לא רשע....)
מלבד זאת שהרגשתי הקלה שהצלחתי להשתחרר מהבנק שהחזיק בי כבת ערובה, קיבלה אותי פקידה מאוד נחמדה.
התחלנו לדבר (לא ידעתי שזה אפשרי!)
הייתה לה שרשרת יפה על הצוואר, וכששאלתי מאיפה היא - הפקידה השוויצה לי שטיילה בהודו, ושם קנתה את השרשרת הזו.
בתורה גם החמיאה לי - כשהראיתי לה את תעודת הזהות לצורך הוכחה שאני אני - היא הבחינה בשנת הלידה והופתעה:
"את בת גילי, ונראית צעירה בעשר שנים לפחות. מה הסוד שלך?" הסתקרנה.
"אני הודית"
חייכתי בסיפוק.
הסיפור הזה מתמצת את כל עלילת הספר הזה שנרדמתי בחציו, אחרי כמה וכמה תיאורים על כך שהקדושים ההודיים בעלי עיניים חתוליות ועור בגוון הזית, והם עוסקים בנתינה אלטרואיסטית, הבלי העולם הזה לא מעניינים אותם.
העורך דין המצליח ביותר בכל הזמנים שמנהל אורח חיים הרסני ופוגעני מתמוטט בשנות החמישים לחייו משילוב מחלות של גילאים מתקדמים הרבה יותר.
לאחר מכן הוא חוזר מהודו כאילו שתה ממעיין הנעורים, והכול בזכות ההודים!
איזה כיף, סוף סוף שיר הלל להודים, מגיע לנו!
אה, אופס.
זה בעצם בזכות התושייה של העורך דין להסתובב עם בריאות של גיל שמונים ברגל במקום נידח בהודו בלי אוכל ומים -
תושייה שהקדושים ההודים ההו-כה-מסתוריים כל כך התרשמו ממנה.
לא יודעת. זה לא נשמע לי כמו תושייה.
זה נשמע יותר כמו סגידה נסתרת לאורח החיים הנהנתני המערבי, איזה ספר שבוסים רעילים החיים חיים שפוגעים בכל סביבתם יוכלו לסמן באמצעותו וי על סעיף רוחניות.
וכאן השימוש בהודים הוא כעלה תאנה.
אני מעדיפה להיות עלה ופלה (רק הודים יבינו).
בתור הודית אני ארשה לעצמי לגלות לכם את סודות הנעורים של ההודים, כדי שאתם לא תצטרכו לקרוא את הספר:
*יש לנו עור ועיניים יחסית כהים שמסתגלים הרבה יותר טוב לשמש מעור מערבי.
*רוב ההודים שהכרתי מאמינים בעבודה קשה ולא עושים קיצורי דרך. כך גם לא צריך עזרים כמו אלכוהול וסמים כדי לעמוד בקצב.
*הקהילה ההודית יוצאת מהקופסה בעניינים בריאותיים, הם יכולים לכבד מאוד את הרפואה המערבית ולצד זאת ללכת למומחים שאולי יגרמו למערביים לגחך.
*ההודים אולי נתפסים כילדותיים ונחמדים מדי, אבל האמת היא שהם פשוט אוהבים את הטקסים המסורתיים עם השירים, הריקודים והצחוקים - שהם כידוע יותר בריאים מחגיגות "של מבוגרים" עם אלכוהול, סמים, מבחני אומץ, נהיגה מסוכנת בפרארי, ועוד.
*ההודים אוהבים ששואלים אותם שאלות, וכדי לענות עליהן הם חייבים לפתח את המוח, לפעמים הכושר המנטלי משפיע על הכושר הפיזי, ושומר על רעננות מבפנים בכל גיל.
*רוב ההודים שאני מכירה שומרים על משקל נמוך יחסית, הנובע אולי מכך שצריך לטרוח שעות כדי להכין את האוכל הטעים והם יכולים להסתפק באורז ועוד דברים בריאים ביום יום.
*הודים פחות לחוצים להיראות צעירים. עצם המרדף אחרי הנעורים והזרקות למיניהן, או טיפולים שהכוכבות בהוליווד עושות - גורמים להעצים את הבעיה. כמו שכל ספר הדרכה רוחני אחר יגיד לכם - התמקדות בחיסרון רק הופכת אותו ליותר גרוע. אם אתם רוצים להיות צעירים התמקדו בחלקים הצעירים שלכם.
זהו, גיליתי לכם את הסוד - מקווה ששאר ההודים לא יכעסו עלי, עשיתי את זה מתוך נתינה אלטרואיסטית לזמנכם היקר. אם אתם מעל גיל 20 אל תקראו את הספר.