מיתר סמוי / דב ליפשיץ

ז'אנר- פרוזה

הוצאת צבעונים

שנת הוצאה לאור- 2009

מספר עמודים: 223



את הספר "מיתר סמוי", קראתי ביום כיפור האחרון. ספר שהלם מאוד את מהות היום המיוחד הזה. ליפשיץ שזר כמעשה אומן ובעדינות רבה את ההווה עם העבר באמצעות הקשר הבין דורי. האלמנטים הספרותיים בהם משתמש מעניקים תחושה שאנו מביטים בציור או בתמונה מאותה תקופה. לדוגמה: עדינותה של הציפור הקטנה, אדום החזה, השוחרת לחופש עומדת בניגוד מוחלט לעיט הטורף שמסמל את הברוטליות האכזרית של אלה שהשתמשו בסמל זה במלחמת העולם השנייה. ברקע אפשר לשמוע ממש את קולות המלחמה.
אביחי הסטודנט, הדמות הראשית שבסיפור, מראיין את שורדי/ניצולי השואה לצורך עבודת המסטר שלו. משימה שהתחילה מתוך עניין ובהמשך שאבה אותו לתוך עולמם של הניצולים עד שהפך חלק מהם. הוא מתאהב בניצולים, הופך לחלק ממשפחתם הערירית והמיותמת ולומד מהם לא מעט על אופטימיות ותקווה. הם נותנים בו אמון וחושפים את סיפוריהם בפניו, את המיתרים הסמויים של חייהם.
בית הכנסת מהווה מרכז עולמם, עוגן חברתי ומקום מפגש לאנשים שהגורל היכה בהם ומתוך התופת שיקמו מחדש את חייהם במדינת ישראל החופשית והעצמאית כשעברם אינו מרפה מזיכרונותיהם. בית הכנסת כשמו כן הוא- מקום התכנסות. האנשים הם הקובעים את צביון בית הכנסת שלהם, העדתי, הערכי, הפלורליסטי, האנושי, החברתי.
בית הכנסת הספרדי של ילדותו של אביחי בפלורנטין שונה בנוסח התפילה מבית הכנסת של האשכנזים בבאר שבע, אך הסיפור-סיפורם של האנשים דומה. מונסטיר שבמקדוניה והונגריה שונות זו מזו בתרבותן ובשפתן, אך גורל אחד היה ליהודים האשכנזים והספרדים שהיו בשואה. ההתעמרות והטבח מידי הצורר הנאצי, לא פסחו עליהם. הספקות נשמעים, סימני השאלה מופיעים, קולות העבר מעניקים תוקף למקום, להתכנסות, לזיכרון, לאמונה או לספקנות.
כפי שכותב ליפשיץ בעמוד 57 : "בית הכנסת הוא נקודת החיבור של ההווה עם העבר. של ארץ ישראל עם הגולה, של החדש עם הישן. של העיר עם העיירה. של השואה עם התקומה, של השכחה עם הזיכרון."
הספר "מיתר סמוי" הוא ספר שכולו חיפוש משמעות לחייהם של אנשים ונשים בכל מקום בארץ כדוגמת פלורנטין אשר בתל אביב, באר שבע, הרצליה או גואה שבהודו. התובנות שלי מהדברים שקראתי, שבסופו של דבר המשמעות לחיים נמצאת מעבר לפינה, לא צריך להרחיק לכת. המשמעות לחיים נמצאת במעשים הקטנים היומיומיים שלנו, צריך רק לפקוח עיניים להסתכל מסביב על האנשים שמקיפים אותנו ולחפש את אותו אדם שאפשר לתמוך בו-כל אדם עולם ומלואו. הנתינה מייצרת קשר אנושי בלתי ניתן לניתוק והיא חוזרת למעניק בדמות חום, אהבה, ביטחון, חברות, אכפתיות, סיפוק ומשמעות לחייו.
אביחי שבסיפור בולט באישיותו כאוהב אדם, ידיעותיו רב תחומיות, בעל רגישות לחלשים ולמוחלשים שבחברה, רואה את הטוב בכל אחד ואחת. ניתן להבחין בסיפור ההיסטורי באלמנטים אוטוביוגרפיים של המחבר.

זו לא ביקורת, זה הדמיון שהגיב בעקבות קריאת הספר.

הדמויות המועלות הן פרי דמיוני, השמות והרשויות חפות מקשר למציאות כזו או אחרת,ומעיקרם של דברים אין משתמעת המלצה מעשית.
בהערכה והוקרה לשרידים שנותרו.
=======================================================================================================

ראשית יש יש לבחון העלאת עצמות לקבורה בכמה היבטים המצדדים מחד ואוסרים מאידך העלאת עצמות מתים מארצות הגולה לארץ.

ההיבט המסורתי תנ''כי:
נסמך על קיום מצוות העלאת עצמות מתים של אבות שזכו להעלאת עצמותיהם כדוגמת יעקב אבינו שעצמותיו הועלו ונקברו במערת המכפלה.אף יוסף ציווה על חניטת גופתו והעלאת עצמותיו לארץ ישראל.
עונשו של משה על כי המרה את פי ה',ונגזר עליו מראה ארץ ישראל מהר נבו, הוחמר בכך שמלבד כף רגלו שלא תדרוך על אדמת הארץ המובטחת ,אף עצמותיו לא תזכנה להאסף ולהעלותן ארצה.
ההיבט הציוני ישראלי :
העלאת עצמותיהם של משה מונטיפיורי, בנימין זאב הרצל, זאב ז'בוטינסקי, וכן שורה של רבנים ידועי שם שחסידיהם יזמו הצעות להעלאת עצמותיהם ארצה, עוררו התלבטויות אודות צידוקן המוסרי בדבר רצונם של הנפטרים לקבורה בגולה שתועד בצוואתם ובהפקרת בתי העלמין היהודיים בשל עקירת קברי צדיקים והעברתם לארץ ישראל, ומאידך יצירת תקדימים וחשש כבד לטומאת הארץ בהעלאת עצמות מתים שזיהויים כשל.
ההיבט המנהלתי.
הגבלות תחיקתיות וקיום תקנות הרשויות המוסמכות המתירות ואוסרות יבואם של טובין ממקורות החי צומח והאדמה.
התקנות המצויות בחוק הגנת הצומת, וכן חוק גנים לאומיים שמורות טבע מונעות כניסתם של טובין שמקורם מן החי אף אם עברו עיבוד ושימור כגון: חניטה ופחלוץ, אלא אם אושרו עי סמכות מדינה וטרינרית החתומה על האמנה לשימור טבע באשר לניקיונם של מוצרי בעלי חיים ממזיקים ומזהמים מידבקים.
על פי צו היבוא, הגדרתם של יבוא ארונות מתים וכן תיבות המכילות אפר אדם כמוגדר בפרט -611 חייב בהצגת רשיון יבוא מלשכת הבריאות המצויה בנפת רמלה מלווה בהמלצה של נציגות קונסולרית ישראלית ממדינת היצוא.

תחילתה של העלילה מתרחשת בבית מסחר ליבוא ציוד מדעי הנקרא "תובנה וידע בע"מ" בה מועסק מר ברנשטיין כמנהל הרכש בחברה.
מר ברנשטיין יליד גיטו וארשה עלה לארץ בליווי בן דודו הבוגר ששרד את מוראות השואה וחזה במו עיניו בדעיכת אם הילד שכוחה תש ובשארית מילותיה מלמלה אליו תחינה ובקשה למסור לידיו למשמרת את בנה היחיד ולהעלותו ארצה .
בחלוף שנותיו של מר ברנשטיין בארץ ובגמר לימודיו בבית הספר למסחר התקבל למשרת מנהל הרכש בחברה, ומתוך קטלוגים של סוחרים ויצרני כלים מדעיים המשמשים בבתי ספר, אוניברסיטאות וחדרי הדרכה בבתי חולים , ביצע הזמנות יבוא של תרשימים אנטומיים, כלי עזר לאבחון כגון מיקרוסקופים וציוד מעבדה היקפי ,אברים אנטומיים מלאכותיים לתצוגה והדגמה, וכן שלדי אדם מלאכותיים העשויים חומרים קרמיים משולבים בחומרים פלסטיים.
ביסוסו של מר ברנשטיין הקנה לו מעמד והערכה בקרב הציבור המצוי עמו בקשרים מסחריים ,שאף לא אחד מהם ,הבחין במצוקותיו שהדירו שינה מעיניו בשל זיכרונות מעיקים הדחוקים בעומקי נשמתו.
מר ברנשטיין הבודד בשעותיו הפנויות מעיסוקו ,חיפש מזור לתענית שנכפתה עליו והחל לאגור ולאסוף חומר המתפרסם בירחוני קהילות יהודיות ברחבי אירופה ושם לו למטרה לאתר את קברי הוריו ולהעלות עצמותיהם ארצה שעל מצבות קברם יפרוק את מצוקותיו.
מר ברנשטיין הבקיא בהליכי יבוא למדינת ישראל מוצא עצמו נכתש אל מול הרשויות המוסמכות מהן אמור לקבל את אישורי היבוא הנדרשים שכן נציגי הקונסוליה הישראלית בפולין נמנעים מלקבל ולטפל בבקשותיו בלא האישורים הנדרשים מהארץ.
לשכת הבריאות ממאנת ודוחה בקשותיו ללא המלצת הרבנות הראשית לענייני קבורה משנית, היות ורבני המשרד עומדים בסירובם וטוענים לחשש מכשלון זיהוי נדרש שמא חלילה יועלו עצמותיהם של גויים העלולים להביא לטומאת בתי קברות בארץ.
בייאוש רב מחליט מר ברנשטיין לעשות מעשה ולהמר על משרתו הנכבדת.
במסעותיו בחו"ל בענייני קניין ורכש בעבור החברה, שילב מר ברנשטיין ביקורים סודיים בעיירה בה נראו הוריו לאחרונה, כרך קשרים עם מקומיים והחל באיסוף המידע הנדרש למזימה הקודחת בראשו. עם איתור קברי הוריו על ידי מכרים שנותרו בחיים ועדותם על מיקומם המדוייק. חותם מר ברנשטיין הסכם חשאי עם קבלן עפר מקומי שתמורת בצע כסף מגייס למשימה גוי קברן המתמחה בחליצת קברים ובאיסוף עצמות מתים סידורם והעברתם למחסן שמור בעיירה סמוכה.
בנסיבות טכניות פונה מר ברנשטיין ליצרן הגרמני המתמחה ביצור ושיווק מכשירים כלים ודמויות המיועדים למטרות חינוך והדגמה ומזמין אריזות ריקות לשלדים המיוצרים במפעלו הנושאות סימנים ומספרי דגמים של שלדים אנטומיים מלאכותיים, ובהוראה החורגת מהזמנותיו הקבועות , מועברים הנחיות תוך מתן כתובת של המחסן הסודי אליו הועברו עצמות הוריו למשמורת בידי הקברן המקומי.
במקצועיות שמורה לקברנים המתמחים בחליצת קברים מנוקים עצמות הוריו של מר ברנשטיין, ובחומרי אשפרה על בסיס טבעי המשמשים בתעשיית הטקסטיל נמשחות עצמות השלדים והופכים לדמויי אברי שלדי אדם מלאכותיים כפי שמסומנות האריזות בתצלום חיצוני זהה.
מר ברנשטיין יודע כי מטען שלדי אדם עלול לעורר את חשדם של פקחי נמל התעופה המתמחים בזיהוי טובין מוסווים, אולם הניסיון העומד לרשותו מבסס את בטחונו האישי לנוכח חלחלה האוחזת בפקחים המבצעים בדיקה בדמויות שלד אדם לרבות העובדה כי לא יתכנו של סימנים של ריחות חשודים ביבוא של חומרים אסורים אחרים, ובכך לכל היותר תסתיים הבדיקה בקביעה כי אכן מדובר בשלדי אדם מלאכותיים לצורכי חינוך והדגמה העונים על תנאים המופיעים לצד סיווגם .
בשדה התעופה נחת מטוס מטען של חברת "לוט פוליש איירליינס" כשבבטן המטוס מוצב בין מטענים שונים משטח עץ שאינו על פי המידות המקובלות עליו כרוכים שני ארגזים ממוסמרים וחבוקים ברצועות מתכת הדוקות וממוסמרות בלוחות העץ הלבן .
הנטייה הקיימת גובלת בתפיסת עולם צפויה ובעלת דמיון במידות סבירות, מסמנת את מספר פריט המטען המתייחס לטובין המיועדים לתצוגה הדגמה ולמטרות חינוך ומעלה את סיכויי בדיקת הפתע בידי הפקחים באופן ניכר. שכן ,טובין חבי מס גבוה ובמגבלות שונות של הרשויות המוסמכות שעליהם מבקשים לפסוח ,חזקה שיוסוו במספר פריט תמים זה החף ממיסוי וממגבלות בירוקרטיות.
כך מוצא המשטח עליו מונחים שני ארגזי העץ את מקומו בעמדת הבידוק פריקת מטעני התעופה מוקף בפקחים דרוכים לקראת ממצאים העומדים בניגוד גמור למסמכי היבוא שצורפו לשטר המטען המתייחס.
שליטתו וניסיונו של מר ברנשטיין בהליכי היבוא לא שמטו את אשר דרש, ובטרם הוטען המשטח אל בטן המטוס בנמל היצוא זכו ארגזי העץ לחותמת משרד החקלאות המקומי בדבר חיטוי העץ על פי אמנה עליה חתומות המדינות הנדרשות לקיום התנאים הווטרינריים על פי החוק הבינלאומי הדורש מעבר אריזות עץ ממדינה למדינה בליווי תעודת עישון המעידה על ניקיון העץ מחרקים ומזיקים העלולים להפר את מאזן הפיקוח החקלאי ולהשמיד יבולים בלתי ערוכים ומוגנים.

העדר תעודות אלה עשוי היה למוטט את מזימתו של מר ברנשטיין, שכן האירוע היה מזמן את בדיקת הארגזים על ידי פקחי משרד החקלאות שעשויה הייתה למוטט ולהסגיר את גילויים ומקורם של השלדים הדוממים בארגזים ולהביא על עולמו הרס מוחלט.
החותמת הצרובה בגוף הארגזים הניחה את דעתם של פקחי נמל התעופה והתעודות המוגנות בעטיפת ניילון שקופה הוצמדו אל מרכז לוח ארגזי העץ ושיוו להם מעמד רשמי מאין כמותו. הצצה חטופה אל קרבי הארגזים חשפו שתי אריזות קרטון כחולות מסומנות בסמל המדעי של החברת שבפתיחתן נידף ריח עז של חומרי צבע שלא הותירו ספק באשר לאמינותן של השלדים האנטומיים המלאכותיים שהונחו על מצע צמר סינטטי ששמר עליהם מזעזועים שעלולים היו להפר את סידרם המוקפד.
בהליך טלפוני קצר, תואמה העברת המטען אל ביתו של מר בורנשטיין במבוא ביתר שם הקים את ביתו בסמוך ליערות אורן המקיפים את היישוב בו בחר לגור בשל הדמיון לנוף ילדותו בפולין.
פקח שמורות הטבע שנהג לפקוד את צרכניית הישוב לעריכת קנייה לצידה הנחוצה למחייתו בבקתה המוצבת בלב יער האורן, הוליד מפגש בלתי צפוי עם מר ברנשטיין שהבחין בסמל השמורה התפור לשרוול חולצתו והצית באחת את הרעיון לייבא את עצמות הוריו .
לעת ערב ישב מר ברנשטיין במרפסת ביתו וציפה לבואו של פקח שמורות הטבע שנהג עם סיום משמרתו להתייצב לתה מנחה בחברת ידידו החדש.
שיחות נפש הולידו מסירת מידע באשר לתוכניות הרשות לפיתוח אזורי ובניית אנדרטאות לזכרם של לוחמים , מנהיגים, וכן מתן הזדמנות לאומנים צעירים להציב עבודות מובחרות בעלות ביטוי לערכי טבע ומורשת העם היהודי.
מר ברנשטיין שהבחין בצימאונו של פקח שמורות הטבע בקיום קשר חברי שיפיג את בדידותו במרחבי יערות האורן, לחש סודות כמוסים מימי ילדותו בפולין אודות משפחתו שהושמדה בשואה תוך רמיזה מוקפדת שזו לו הפעם הראשונה בה הוא מתנסה בחיטוט במועקות השוכנות במעמקי קרביו וברצונו להביא מזור ומרגוע לחייו במשכב הוריו במנוחת עולמים באדמת ארץ ישראל.
ביקורו השבועי של הפקח במשרדי הרשות בירושלים מניב רשימת אומנים צעירים המבקשים להצטרף אל יוזמת הרשות בפרישת מיצגי אומנות בטבע בה מעיינים השניים מידי ערב בניסיון ליצירת קשר מתאים עם אומן המושפע מהאומנות שהולידו מראות מלחמת העולם השנייה.
לצד השמות המפורטים ברשימה הופיעו המלצות גופים מוסדיים שהעמידו יצירות שונות של אמנים בחצרותיהם, ובניהם הופיעה המלצת "יד ושם" לצד שם עלום של פסל שהופיע בתחתית הרשימה.
ספר הטלפונים הכבד הועבר אל השולחן במרפסת עליו רכנו השניים באיתור שם משפחתו ושמו הפרטי, ממנו דלו השניים את כתובתו של האמן, וקבעו לשים פעמיהם אל השכונה במרכז הבירה בו שכן ביתו של הצעיר.
במדי רשות מגוהצים וכובע מצחייה ירוק מעוטר בסמל השמורה הופיע הפקח בדלת ביתו של הצעיר והודיע ברשמיות כי נבחר להציע רעיונות למיצגים פרי יצירתו בשמורה הסמוכה לישוב ”מבוא ביתר" לרגל מלאת העשור השישי לסיום מלחמת העולם השנייה. ולמילוי משימתו עליו להיפגש עם ילד ששרד את השואה שיעשיר בתיאוריו את פרי דמיון יצירתו למיצג הנדרש.
טפסים שנלקחו על ידי הפקח מבעוד מועד ממשרדי הרשות מולאו בדייקנות אודות פרטיו של האמן הצעיר הנבחר, והוגשו שלא בהליך המקובל אל חבריו היושבים בוועדת הקבלה שמינתה הרשות.
מתח עמד באוויר בטרם הגיע האמן בתיווכו של הפקח אל ביתו של מר בורנשטיין , והידיעה על צעיר חסר מעוף מניפולטיבי העומד להצטרף למזימתו של מר ברנשטיין היסבה חוסר נוחות וחשש לאיבוד שליטה בנעשה ובסודותיו הכמוסים.
המפגש המשולש הניב רעיונות רבים באשר לצפוי מביטויו של מיצב אומנותי דרך עיניו של ילד שואה, ודעתו של מר ברנשטיין נחה באשר לקידום ומימוש כמיהותיו.
באישון לילה הגיח דחפורון שכרה בור לאור זרקור ליצירת בסיסו של המיצג המפוסל .טנדר שדלתותיו סומנו בסמל השמורה טיפס במעלה השביל ופרק שני ארגזי עץ לבנים לצד הבור שנכרה באדמה הסלעית בעומק של כ שני מטרים.
בזריזות הורדו שני ארגזי העץ אל תחתית הבור, ועגלה נגררת בה הוכנה מבעוד מועד יציקת בטון במשקל של כ שני טון הוסטה אל פתח הבור ותוכנה נשפך ונוצק ברחש מצמרר שהעלימה תחתיה את ארגזי העץ והבור כוסה עד לגדותיו.
בהמתנה של כשבוע ימים עד להתקשותה ויצובה יציקת הבטון הועבר המיצג המתכתי הכבד אל השביל המוביל לגבעת האורנים המשקיפה אל ביתו של מר בורנשטיין וידו ההידראולית של מנוף אימתני שטיפס במעלה השביל על גב משאית פרקה והניחה המיצג לבסיסו היצוק שברגים כבדי משקל נאחזו ואיחו את תחתיתו אל בסיס הבטון.


בערב ישב מר ברנשטיין במרפסת ביתו השקיף אל הגבעה הניצבת מול ביתו בה הופיע והזדקר מפעל חייו הקורא תיגר על צמרות עצי האורן המקיפים אותו, והמתין בקוצר רוח לביקורו של פקח שמורות הטבע.

מיתר סמוי מביא את סיפורו של אביחי, סטודנט לתואר שני באוניברסיטת בן-גוריון, והתייחסותו לקבוצת ניצולי השואה שאותם פגש בבית הכנסת "שארית ישראל" בבאר שבע. הספר נכתב כעין יומן שבו מדווח אביחי על מעשיו ועל החומר שהוא אוסף על חייהם של מתפללי בית הכנסת. התיאורים העוסקים בו או באנשים השונים שהוא מספר עליהם, הן ניצולי השואה הזקנים והן ידידו וידידותיו הצעירים הם אמינים, ותיאורי הדמויות נותנות תמונה בהירה על האנשים הללו. בזמן קריאת הספר התרשמתי שלא אביחי הוא הגיבור אלא ניצולי, או כפי שהמחבר מדגיש, שורדי השואה הם גיבורי הספר. מעשיהם, מחשבותיהם ומהלכיהם הם שממלאים את העלילה, ואביחי בא רק להציג ולקרב אותם לקורא. וזה למרות שסיפורים מן ההיסטוריה שלו ושל משפחתו ואפילו מאהבותיו, מובאים בספר, אבל לי זה נראה כמסופר בדרך אגב.

בדרך עקיפה ועדינה הספר מדבר על השואה. קצת, אבל במידה מספיקה כדי להזכיר ואף לזעזע. את הסיפורים האישיים הנוראים והכואבים שורדי השואה אינם ששים לספר. במקומות רבים הרגשתי שהמחבר תוהה מדוע הזקנים דוממים. והוא כמי שפגש את אלה שעדיין בחיים ומכיר מסיפורים את אלה שכבר אינם בין החיים, שואף לדעת יותר. הסקרנות הזאת הופכת במידת מה את הספר לספר מתח רק בסופו מתבררים כמה דברים חשובים.

הספר מומלץ לכל אלה שמתעניינים בנושא שרידי השואה, וגם לכל בני הנוער. שרידי השואה הולכים ומתמעטים. למרות הדממה הזועמת שלהם הם ניסו לשקם את משפחותיהם ואף מלאו תפקיד מסויים בבניין תרבות הארץ. הם הצליחו להעביר לכאן אודים מהתרבות שהושמדה על ידי הנאצים. הספר מאפשר לקורא לעקוב אחרי אותם אודים. הוא גם מסייע למבוגרים שבילידי הארץ להבין את ההתנהגות המוזרה של שרידי השואה שהם נתקלו בהם כשהיו ילדים.

מאד נהניתי לקרוא את ספרו של דב ליפשיץ "מיתר סמוי" מכמה סיבות:
א. כתושבת באר שבע ב-26 השנים האחרונות, שמחתי לפגוש דמויות ומקומות
מוכרים. ב. כמתעניינת בלימודי פולקלור, מצא חן בעיני שהגיבור הראשי בחר בנושא לעבודה הקרוב ללבי - סיפורי חיים של ניצולי שואה. ג. נהניתי לראות את שליטתו של דב ליפשיץ במגוון סגנונות כתיבה , למשל - משלב דיבורי ו"נמוך", עגה, לעומת לשון ציורית, מטפורית, ניבים או משלב "גבוה". ד. דב ארג 3 במיומנות סוגי עלילות – קורות הגיבור הראשי, הסטודנט אביחי, תיאור נשואי מחקרו – ניצולי השואה מבית הכנסת בחייהם בבאר שבע בהווה, וסיפור מתח – המגולל את הקורות אותם בעברם, בתקופת השואה.
למרות שדב מציין בהערותיו שסיפורי האירועים בבודפשט הם פרי דמיונו, הם בהחלט מעוגנים באירועים אמיתיים שהתרחשו בהונגריה [ולכן העלילה מהימנה והקוראים יכולים להצליח להשהות את חוסר האימון שלהם, כדברי המשורר הרומנטיקאי האנגלי קולרידג'
To suspend our disbelief]
[הביקורת היחידה שיש לי היא שדו השיח בין הדמויות נשמע לעתים מאולץ.]

מכל הסיבות הנ"ל אני ממליצה בחום לקרוא את הספר הצנום המכיל כל כך הרבה בתוכו.
אני בטוחה שהקריאה בספר תצליח לפרוט על נמים עדינים בנפשות הקוראים בישראל מקשת רחבה בציבור -
-צברים, ניצולי שואה, דור שני

אביחי הוא סטודנט לתואר שני הכותב תזה על קהילת שורדי שואה בבית הכנסת "שארית ישראל" אשר שוכן בבאר שבע. הוא מתנדב להיות עוזר לגבאי הקשיש ארליך, המתקשה בראייה. הוא מתיידד עם קבוצת המתפללים הקבועים, מתחבב עליהם ונחשף אט, אט לסיפורי חייהם.
צמודה לבית הכנסת גינתו של הגבאי המנוח שלמה פוגלמן. ממנה נשמעים קולות ציפורים והיא מעוררת את סקרנותו של אביחי העושה מאמצים לגלות את הסוד הטמון בה ובסיפור חייו של פוגלמן ששרד את השואה בהונגריה ובנה חיים חדשים בארץ.
שזורים בספר כמה סיפורים מרגשים של הישרדות : סיפורו של צביקה שנפצע במלחמת יום הכיפורים והדרך המיוחדת בה בחר להקים המשך למשפחתו, סיפורו של גימפל זלמן, הסיפור על הצלת ספר התורה מתחת לאפם של אנשי צלב החץ האנטישמים בהונגריה, סיפורה של הניה בעלת חנות הבגדים ועוד מספר מקרים נוגעים ללב.
הספר כתוב כעין יומן בו מדווח אביחי על מעשיו, רובם בהקשר לחומר שהוא אוסף לכתיבת התזה שלו. יש לאביחי, כמובן, גם חיים משלו : הוא מתקשר לדפנה הדתלש"ית, קשר היודע עליות ומורדות, להילה המאכזבת אותו, ליאיר, שותפו לדירה, קיבוצניק המתעניין ביהדות. גם הוריו של אביחי מוזכרים בספר וכן הסיפור על השתתפותו ופציעתו במבצע "חומת מגן".
הסיפור מדלג לעתים לבודפשט של שנת 1944, השנה בה נכבשה על ידי הנאצים, וציפור אדום החזה משמשת גשר בין עבר והווה.
הווי בית הכנסת האשכנזי, על הסעודה השלישית הנהוגה בו, מככב בסיפור. גיבורי הספר הם קשישים המצויים בחלק האחרון של חייהם ומראם אינו מסגיר את תעצומות הגוף והנפש שנדרשו להם על מנת לשרוד את אימי השואה. העובדה ששרדו, הקימו משפחות חדשות והם ממשיכים לפקוד את בית הכנסת כפי שנהגו בילדותם וכפי שלמדו מהוריהם – היא, היא ניצחונם על היטלר וחבר מרעיו !
הספר מומלץ לכל מי שמתעניין בנושא שורדי השואה.

אהבתי את המוטיבים שבהם השתמש המחבר: ציפור, גן נטוש, גשר בין זמנים.
פחות אהבתי את הקפיצות