“מיתר סמוי / דב ליפשיץ ז'אנר- פרוזה הוצאת צבעונים שנת הוצאה לאור- 2009 מספר עמודים: 223 את הספר "מיתר סמוי", קראתי ביום כיפור האחרון. ספר שהלם מאוד את מהות היום המיוחד הזה. ליפשיץ שזר כמעשה אומן ובעדינות רבה את ההווה עם העבר באמצעות הקשר הבין דורי. האלמנטים הספרותיים בהם משתמש מעניקים תחושה שאנו מביטים בציור או בתמונה מאותה תקופה. לדוגמה: עדינותה של הציפור הקטנה, אדום החזה, השוח”

“זו לא ביקורת, זה הדמיון שהגיב בעקבות קריאת הספר. הדמויות המועלות הן פרי דמיוני, השמות והרשויות חפות מקשר למציאות כזו או אחרת,ומעיקרם של דברים אין משתמעת המלצה מעשית. בהערכה והוקרה לשרידים שנותרו. ======================================================================================================= ראשית יש יש לבחון העלאת עצמות לקבורה בכמה היבטים המצדדים מחד ואוסרים מאידך העלאת עצמות מתים”

“מיתר סמוי מביא את סיפורו של אביחי, סטודנט לתואר שני באוניברסיטת בן-גוריון, והתייחסותו לקבוצת ניצולי השואה שאותם פגש בבית הכנסת "שארית ישראל" בבאר שבע. הספר נכתב כעין יומן שבו מדווח אביחי על מעשיו ועל החומר שהוא אוסף על חייהם של מתפללי בית הכנסת. התיאורים העוסקים בו או באנשים השונים שהוא מספר עליהם, הן ניצולי השואה הזקנים והן ידידו וידידותיו הצעירים הם אמינים, ותיאורי הדמויות נותנות תמונה בהירה על”

“מאד נהניתי לקרוא את ספרו של דב ליפשיץ "מיתר סמוי" מכמה סיבות: א. כתושבת באר שבע ב-26 השנים האחרונות, שמחתי לפגוש דמויות ומקומות מוכרים. ב. כמתעניינת בלימודי פולקלור, מצא חן בעיני שהגיבור הראשי בחר בנושא לעבודה הקרוב ללבי - סיפורי חיים של ניצולי שואה. ג. נהניתי לראות את שליטתו של דב ליפשיץ במגוון סגנונות כתיבה , למשל - משלב דיבורי ו"נמוך", עגה, לעומת לשון ציורית, מטפורית, ניבים או משלב "גב”

“מיתר סמוי / דב ליפשיץ ז'אנר- פרוזה הוצאת צבעונים שנת הוצאה לאור- 2009 מספר עמודים: 223 את הספר "מיתר סמוי", קראתי ביום כיפור האחרון. ספר שהלם מאוד את מהות היום המיוחד הזה. ליפשיץ שזר כמעשה אומן ובעדינות רבה את ההווה עם העבר באמצעות הקשר הבין דורי. האלמנטים הספרותיים בהם משתמש מעניקים תחושה שאנו מביטים בציור או בתמונה מאותה תקופה. לדוגמה: עדינותה של הציפור הקטנה, אדום החזה, השוח”

“זו לא ביקורת, זה הדמיון שהגיב בעקבות קריאת הספר. הדמויות המועלות הן פרי דמיוני, השמות והרשויות חפות מקשר למציאות כזו או אחרת,ומעיקרם של דברים אין משתמעת המלצה מעשית. בהערכה והוקרה לשרידים שנותרו. ======================================================================================================= ראשית יש יש לבחון העלאת עצמות לקבורה בכמה היבטים המצדדים מחד ואוסרים מאידך העלאת עצמות מתים”

“מיתר סמוי מביא את סיפורו של אביחי, סטודנט לתואר שני באוניברסיטת בן-גוריון, והתייחסותו לקבוצת ניצולי השואה שאותם פגש בבית הכנסת "שארית ישראל" בבאר שבע. הספר נכתב כעין יומן שבו מדווח אביחי על מעשיו ועל החומר שהוא אוסף על חייהם של מתפללי בית הכנסת. התיאורים העוסקים בו או באנשים השונים שהוא מספר עליהם, הן ניצולי השואה הזקנים והן ידידו וידידותיו הצעירים הם אמינים, ותיאורי הדמויות נותנות תמונה בהירה על”

“מאד נהניתי לקרוא את ספרו של דב ליפשיץ "מיתר סמוי" מכמה סיבות: א. כתושבת באר שבע ב-26 השנים האחרונות, שמחתי לפגוש דמויות ומקומות מוכרים. ב. כמתעניינת בלימודי פולקלור, מצא חן בעיני שהגיבור הראשי בחר בנושא לעבודה הקרוב ללבי - סיפורי חיים של ניצולי שואה. ג. נהניתי לראות את שליטתו של דב ליפשיץ במגוון סגנונות כתיבה , למשל - משלב דיבורי ו"נמוך", עגה, לעומת לשון ציורית, מטפורית, ניבים או משלב "גב”