בחרתי לקרוא את הספר ביום השואה. ההתחלה נראתה מבטיחה. אהבתי את השילוב בין מה שעוברת לולה לבין החיים של גרייס לצידו של בעלה הצדיק. אבל ככל שהספר המשיך, הרגשתי מותשת. כאילו הכתיבה השתנתה, הגישה לדמויות. הכל נהיה שטוח והקצב נהיה בלתי נסבל. אהבתי את הסיום. בסוף זה ספר הצדעה לחסיד אומות העולם ורק על זה, היה שווה.












