השיחות המתוארות בספר התנהלו בשנים 1823-1830, גיתה היה בשיאו, מוכר, אהוד ובעל ידע. אותי עניין במיוחד מה העסיק את מוחם של אנשים משכילים בתחילת המאה ה-19 וכיצד התייחסו לתחומי לימוד שונים. מעמדו של גיתה בתקופה הזו היה כה רם שמבקרים רמי דרג משלל תחומים ביקרו אצלו דרך קבע, כגון הקנצלר, פילוסופים חשובים ואנשי ספר.
השיחות בין אקרמן לגיתה נוגעות במנעד תחומים רחב מאוד. חשוב לציין שהשיחות לא באמת נכנסו לעומקם של דברים בשום תחום ונשארו כלליות, חוץ מיצירותיו של גיתה עצמו. גיתה בדיוק היה בשלב בו כתב את חלקו השני של פאוסט וחלק מהפרקים עוסקים בכך.
השיחות כפי שכתבתי במשפט הקודם היו יחסית רדודות בכל התחומים בהם דנו, גיתה העריץ את שייקספיר ולורד ביירון האנגלים, את ויקטור הוגו ומולייר הצרפתיים ואת מאנצוני האיטלקי, אך כששוחחו עליהם לא באמת נכנסו לעומקם של דברים ולמי שיש ידע בסיסי על אישים אלו לא יהיה הרבה חידוש.
לדעת גיתה קאנט הוא הפילוסוף הטוב ביותר, גם כאן גיתה לא פורש טיעונים משכנעים אלא רק קובע "קאנט הוא הפילוסוף הטוב מכולם" ואולי עוד משפט אחד או שניים.
גיתה מעריץ את נפוליאון האיש והמנהיג ומדבר עליו במספר שיחות.
גיתה היה אספן אמנות ואהב תחריטים ועבודות נייר של אמנים מן העבר, לעיתים אקרמן היה מגיע לחדרו של גיתה וזה היה מוציא ממגרתו מספר תחריטים והם היו דנים עליהם, גם הדיונים כאן היו מאוד שטחיים ולא של מישהו שבאמת מבין אמנות, אך מעניין לקרוא כיצד חשבו בני הזמן ההוא על יצירות האמנות.
לסיכום השיחות בין השניים הן לא ברמה אקדמית, אך הן ממחישות היטב את דעותיהם של אנשים משכילים בענייני היום של תחילת המאה ה-19. רוב השיחות נסבו סביב הוגים או אמנים משפיעים בני התקופה או הדור שלפני.













![תקוות גדולות [מהדורת 1991]](https://cdn.simania.co.il/bookimages/covers100/1006529.jpg)



