תקוות לב שבורה - ג'יי מקלין: ספר ראשון מתוך דואט תקווה חדשה.
הפעם אמליץ על ספר ששם לדיון הפרעה שדי מתאים לקרוא עליה לאור הימים הקשים שעברנו. זו הפרעה שאין מרבים לדבר עליה, כשמה כן היא, מרבים לדחוק אותה לפינה ולהשתיק והיא: הפרעת דחק פוסט טראומתית.
לצערנו רבים מבני הנוער מעדיפים לבודד את עצמם חברתית או שהסביבה היא זו שמבודדת אותם ממנה. אכן, הספר הזה מעמיד במרכז הבמה נערה ונער מבודדים חברתית, כל אחד מהם מבודד מסיבות שונות ומתוך מצב שונה, אך התוצאה דומה.
אווה היא נערה שבמקור הגיעה מהצד הנכון של העיר, משפחתה הייתה אמידה והיא הייתה מוקפת בחברים. בגיל 15 משפחתה חוותה אירוע קשה, הקשור לאמה שנמצאת במצב רפואי לא פשוט. אותו אירוע פירק את ביתה. האב החורג עזב את הבית, כך שכובד האחריות נופל בעיקר על כתפיו של אחיה הגדול. המשפחה ירדה מנכסיה, האח עזב לימודים במכללה יוקרתית.
ואווה? – החברים נעלמו בהדרגה, האירוע שאליו נחשפה הביא את אווה להתבגר כמעט באחת. בנוסף הביא אותה המצב, לחיות בתוך בועה משלה, כשהיא כמעט ואינה מתקשרת עם איש.
ואז מגיע קונור, נער חרד ומבודד בעצמו. הוא חרד מהבחינה החברתית וכן ככל הנראה מתמודד עם חרדת נטישה. אביו והוא עברו למקום מגורים חדש, תודות למלגה שקיבל בעקבות הצלחתו הגדולה בתחום הכדורסל.
חלומו הגדול הוא להוציא את אביו ואותו מחיי העוני, ככל שימשיך ויתמקצע בתחום הכדורסל. אבל חלומות לחוד ומציאות לחוד. כשהוא מתחיל את לימודיו בבית הספר החדש, החרדה החברתית מרימה את ראשה. בנוסף הוא אכול רגשות אשם על הקשיים שחווה אביו כאב חד הורי וכן מלא ברגשי נחיתות על כך שהוא עני וחבריו לכיתה מגיעים ממשפחות אמידות.
אל כל הקשיים הללו מצטרפת העובדה שבקבוצה החדשה קונור כבר לא מצליח לשלוט בכדור כבקבוצתו הקודמת וכן העובדה שלידו יושבת נערה מוזרה שאת שמה הצליח להבין רק משמועות, כי היא לא מתקשרת איתו – אווה.
טרם סיימתי את הספר אך לפי התרשמותי עד עתה – הספר עצוב ויתכן שלא יהיה קל לקריאה, אך הוא חשוב לקריאה. יש בו קטעים מרגשים ואני יכולה להביא מתוכו ציטוטים רבים מעוררי מחשבה ותובנות על החיים.
לדוגמה: "אהבה היא לא שם עצם. אהבה היא משהו שאתה עושה, משהו שאתה מוכיח, משהו שאתה עובד קשה כדי ליצור..... אהבה היא לא שם עצם, אהבה היא פועל".
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
