"כשהעולם הכי חשוך... אז הקסם מופיע".
הספר הזה הוא ספר המשך לספר תקוות לב שבורה. במרכז שני הספרים, אווה וקונור, נער ונערה שלכל אחד מהם שק על גבו. אווה היא בת לאם, המתמודדת עם הפרעת דחק פוסט טראומטית, היות ששבה משדה הקרב, קטועת יד עם פנים מושחתות ועם פגיעה מוחית. קונור הוא בן לאב יחידני ואביו תולה תקוות רבות בהצלחתו בתחום הכדורסל. כמובן שגם קונור עצמו מאד רוצה להצליח וככל שמתקדמת העלילה, הקורא עד להצלחתו שרק הולכת ומתעצמת. היה אפשר לצפות כי הצלחתו תשמח אותו והיא אכן משמחת ולמרות זאת קונור הוא נער די עצוב.
הוא עצוב כי בספר הנוכחי, הקוראים פוגשים את קונור ואת אווה כשהם כבר לא יחד. הם מנסים לשמור על ניתוק מוחלט, ההחלטה הזו מגיעה בעיקר מצידה של אווה, המרגישה מחויבת להקדיש את כל כולה לטיפול באמה. במקביל קונור מקדיש את כל כולו לכדורסל, אבל מעבר למטרה להוציא אותו ואת אביו מהקשיים הכלכליים, הוא מתאמץ להצליח בתחום הכדורסל, מתוך סיבה נוספת, חבויה.
לאורך כל הספר קונור ואווה אוהבים, אך מנסים לשמור על מרחק ללא הצלחה. משהו תמיד מחזיר אותם זה לזרועות זו.
זהו סיפור נעורים חמוץ / מתוק שכאמור מעלה למודעות נושא חשוב - פוסט טראומה והשלכותיה, על האדם שמתמודד איתה ועל סביבתו. בגלל שאהבתי את קונור ואווה עוד מהספר הראשון, גם את הספר השני אני מחבבת, אם כי הוא פחות מוצלח לדעתי.

תקוות לב שבורה - ג'יי מקלין: ספר ראשון מתוך דואט תקווה חדשה.

הפעם אמליץ על ספר ששם לדיון הפרעה שדי מתאים לקרוא עליה לאור הימים הקשים שעברנו. זו הפרעה שאין מרבים לדבר עליה, כשמה כן היא, מרבים לדחוק אותה לפינה ולהשתיק והיא: הפרעת דחק פוסט טראומתית.
לצערנו רבים מבני הנוער מעדיפים לבודד את עצמם חברתית או שהסביבה היא זו שמבודדת אותם ממנה. אכן, הספר הזה מעמיד במרכז הבמה נערה ונער מבודדים חברתית, כל אחד מהם מבודד מסיבות שונות ומתוך מצב שונה, אך התוצאה דומה.
אווה היא נערה שבמקור הגיעה מהצד הנכון של העיר, משפחתה הייתה אמידה והיא הייתה מוקפת בחברים. בגיל 15 משפחתה חוותה אירוע קשה, הקשור לאמה שנמצאת במצב רפואי לא פשוט. אותו אירוע פירק את ביתה. האב החורג עזב את הבית, כך שכובד האחריות נופל בעיקר על כתפיו של אחיה הגדול. המשפחה ירדה מנכסיה, האח עזב לימודים במכללה יוקרתית.
ואווה? – החברים נעלמו בהדרגה, האירוע שאליו נחשפה הביא את אווה להתבגר כמעט באחת. בנוסף הביא אותה המצב, לחיות בתוך בועה משלה, כשהיא כמעט ואינה מתקשרת עם איש.
ואז מגיע קונור, נער חרד ומבודד בעצמו. הוא חרד מהבחינה החברתית וכן ככל הנראה מתמודד עם חרדת נטישה. אביו והוא עברו למקום מגורים חדש, תודות למלגה שקיבל בעקבות הצלחתו הגדולה בתחום הכדורסל.
חלומו הגדול הוא להוציא את אביו ואותו מחיי העוני, ככל שימשיך ויתמקצע בתחום הכדורסל. אבל חלומות לחוד ומציאות לחוד. כשהוא מתחיל את לימודיו בבית הספר החדש, החרדה החברתית מרימה את ראשה. בנוסף הוא אכול רגשות אשם על הקשיים שחווה אביו כאב חד הורי וכן מלא ברגשי נחיתות על כך שהוא עני וחבריו לכיתה מגיעים ממשפחות אמידות.
אל כל הקשיים הללו מצטרפת העובדה שבקבוצה החדשה קונור כבר לא מצליח לשלוט בכדור כבקבוצתו הקודמת וכן העובדה שלידו יושבת נערה מוזרה שאת שמה הצליח להבין רק משמועות, כי היא לא מתקשרת איתו – אווה.
טרם סיימתי את הספר אך לפי התרשמותי עד עתה – הספר עצוב ויתכן שלא יהיה קל לקריאה, אך הוא חשוב לקריאה. יש בו קטעים מרגשים ואני יכולה להביא מתוכו ציטוטים רבים מעוררי מחשבה ותובנות על החיים.
לדוגמה: "אהבה היא לא שם עצם. אהבה היא משהו שאתה עושה, משהו שאתה מוכיח, משהו שאתה עובד קשה כדי ליצור..... אהבה היא לא שם עצם, אהבה היא פועל".