ביקורת ספרותית על כשפריז עצמה עיניים מאת רות דרואה

---

-כשפריז עצמה עיניים- מאת רות דרואה

המשורר המפורסם חליל גובראן רשם בספרו "הנביא" שיר יפיפה המוקדש לילדים..
...
בָּאִים הֵמָּה דַּרְכְּכֶם אַךְ לֹא מִכֶּם,
חַיִּים עִמָּכֶם אַךְ אֵינָם שַׁיָּכִים לָכֶם.
תְּנוּ לְיַלְדֵיכֶם אֶת אַהֲבַתְכֶם אַךְ לֹא אֶת מַחְשְׁבוֹתֵיכֶם,
כִּי לָהֶם הֲגִיגֵיהֶם...

ואז עולה התהיה הקשה והצורך בהבנה, כי למרות שבשר מבשרך הוא- ברגע שנותק מחבל הטבור הוא איש ויצירה בפני עצמה.
הוא אינו רכוש, הוא לא שייך, הוא לא חלקי-ואתם לא משלימים אותו.
הוא ילד, עם נשמה ולב משל עצמו.

בדילמה המרכזית של הספר, מבלי לעשות ספוילרים - נמצאת כל הזמן השאלה הקשה- האם אנו אוהבים את ילדינו יותר מאשר את עצמנו? האם אנו מוכנים באמת לשים את הצורך של הילד לפני האגו שלנו, כהורים?
האם אנחנו מסוגלים לשחרר דווקא מתוך קבלה והבנה- של נפרדות?
מה קורה כשאנחנו רוצים דווקא את הילד שלנו, לידנו, כחלק מאיתנו- אבל זו לא תמיד בהכרח טובתו ?
ובכלל, האם הורה הוא מי שמולידו ביולוגית, או דווקא זה שמגדל ומחנך ומעצב את אישיות הילד?
תורשה או סביבה, מי ביניהם חזק יותר...?

כן..הרבה סימני שאלה ואני מפחדת לעשות ספויל!
אבל הרבה זמן שלא קראתי ספר ככ מרגש!
כתיבה נוגעת ללב. דמויות חמות, רכות, נסלחות ובעיקר אוהבות.
ודילמת מוסר אחת גדולה שמגיעה מאהבה עוד יותר גדולה...

ממליצה בחום רב!

» ביקורות נוספות של ציפור דרור
» ביקורות נוספות על כשפריז עצמה עיניים