ביקורת ספרותית על מכתבי שחרור מאת שחר פלד
ספר מעולה

---

רופא צעיר מתחיל התמחות במחלקה פנימית בבית חולים גדול, בדיוק כשהחבר הכי טוב שלו, יניב, נהרג בתאונה.
אסף כותב את סיפורי המטופלים שהוא פוגש במחלקה ובתורנויות שלו, עם סיפור החיים שלו, הגעגועים ליניב, שלמד איתו רפואה, והיה גם שותפו לדירה, עד שיניב פגש את יעל, אהובתו. אסף מנסה להיות אמפטי וקרוב למטופלים, כמו שיניב היה, וסיפורי החיים, וסיפור המחלה של כל אחד ואחת מהם, שזורים עם אהבותיו וכאביו של אסף. עם הגעגועים לחברו, עם חיפוש אהבה, עם ביסוס מעמדו ומקומו בצוות המטפל, בקריירה שהוא בונה, ביכולות שלו כרופא, ובמגבלות התפקיד.
הספר בנוי כאסופה של תיקי חולים, אבל הסיפור של החולה והסיפור האישי של אסף מתערבבים אפילו בלי הפרדת פסקאות, לפעמים. זה קצת מבלבל אבל גם ממחיש באופן בלתי אמצעי כמה אנחנו שזורים אלה באלה. אני בזולתי, גם אם הוא פציינט-לרגע.
המטופלים הם אנשים מבוגרים וצעירים, שמגיעים למחלקה פנימית מסיבות מגוונות, ואיתם בני משפחתם.
מזמן לא פגתי כתיבה כל כך אינטליגנטית, נוגעת וכנה.
בנוסף לכתיבה הנהדרת של שחר פלד, יש כאן עריכה מקורית של אורנה לנדאו, בעלים של הוצאת התחנה.
סיפור הזה, בעיניי, הוא מראה ישראלית כל כך, אנושית ועדינה.
אל תפספסו אותו!

» ביקורות נוספות של תמר-מילים
» ביקורות נוספות על מכתבי שחרור