ביקורת ספרותית על תולדות המצור על ליסבון - הספריה החדשה # מאת ז'וזה סאראמאגו
ספר מעולה

---

קראתי את תולדות המצור על ליסבון של ז'וזה סאראמאגו בכל תקופת ההקרנות שלי בחודש יולי שיסתמן כחודש הכי לא משהו בחיי, בחרתי בספר כי אחרי הקרנות למוח מצאתי עצמי חסרת סבלנות לקיטשיות ואולי גם כדי לחמוק מהרגע שבו הדלת עם השלט "אזהרה – קרינה" תיפתח ושמי ייקרא ברמקול. בין קירות בית החולים, הסיפור על מצור עתיק בליסבון הפך למחסה פנימי, למקום שבו המלחמה היא תמיד של מישהו אחר של לוחמים, של היסטוריונים, של מגיה־ספרים שבמילה אחת משנה את מהלך ההיסטוריה.

ריימונדו סילבה, הדמות המרכזית, יושב מול כתב היד של ספר היסטורי על המצור ומוסיף "לא" אחת קטנה, שגורמת לכל העלילה להתפצל לשני נתיבים: ההיסטוריה הידועה, וההיסטוריה כפי שיכלה להיות. בין תיאורי האבק של המאה ה־12 לשיחות עם עורכת חדשה, נפתח מרחב שבו עבר והווה, אמת ובדיה, חודרים זה אל זה.

סאראמאגו, בסגנונו הארוך, השוטף, והחצי־משועשע, לא כותב סיפור קרב, אלא חקירה פיוטית של מהי אמת, איך מספרים אותה, ואיך גם אנחנו כמו סילבה כולים לבחור לכתוב את גרסתנו האישית למצור הפרטי שלנו.

זה לא ספר של ריצה מהירה בין פרקים אלא של צעידה איטית, שקולה, עם עצירות להתבוננות. ובתקופה שבה המציאות שלי הייתה מחולקת למנות קרינה ולחדרי המתנה, המהלך הזה הרגיש כמו שיעור עדין בלמצוא מקלט בסיפור, גם כשהעולם סביבך לא נותן מנוחה.

» ביקורות נוספות של DR.Nofar Sarori
» ביקורות נוספות על תולדות המצור על ליסבון - הספריה החדשה #