ביקורת ספרותית על היונה הצחורה של קורדובה מאת דינה רובינה
ספר טוב

---

על דינה רובינה שמעתי לראשונה במקרה בכתבה שבה נתקלתי, שסיפרה על הסופרת הישראלית שביטלה מפגש שתוכנן לכבודה באוניברסיטת לונדון לאחר שהתבקשה להבהיר את "עמדתה בנוגע לסכסוך ולרצח העם בעזה".
מכתב התגובה שלה לבקשה הזאת מצא חן בעיני, אבל מי היא הסופרת הישראלית המצליחה והמפורסמת הזאת, כל כך מצליחה ומפורסמת שמפגש לכבודה תוכנן באוניברסיטת לונדון?
למה לא שמעתי עליה?
התשובה פשוטה: רובינה שכותבת רוסית, אכן מצליחה ומפורסמת… אבל לא כל כך בישראל.
אין נביא בעירו, היא אומרת.
רק שני ספרים שלה תורגמו לעברית וברגע שאחד מהם הגיע לספרייה - מיהרתי לשאול ולקרוא אותו.
ועכשיו? עכשיו אני מקווה שיתרגמו עוד ספרים שלה.

***

רובינה טוותה בספר הזה עלילה עשירה.
עשירה במקומות, בדמויות, בהיסטוריה יהודית, בידע ובתרבות. במרכז העלילה עומד צייר לא ממומש, מומחה לאמנות, ומומחה לזיוף ציורים. אדם שדובר לפחות ארבע שפות, מרגיש בבית בכל מקום ובאף מקום. את המקום היחיד שאולי יכול להוות עבורו בית - הוא שוכר מבעליו שמסרב בתוקף למכור לו אותו.
הסיפור נע בין העבר: העבר של הגיבור, העבר של משפחתו, לבין ההווה.
הוא קופץ בין הזמנים ומכריח את הקורא להישאר ערני ולהבין איפה הוא ברגע זה. מדי פעם הוא קופץ בלי אזהרה לתוך חלומותיו של הגיבור, ככה, שתישארו ממש ערניים.
ואם לא מספיקה ההיסטוריה הסבוכה של הגיבור, ההיסטוריה הסבוכה של משפחתו, והמעברים בין ישראל, בה הוא חי בהווה, לבין רוסיה בה גדל - גם ספרד נכנסת לקלחת. ספרד של ימינו וספרד של ימי האינקיוויזיציה וגירוש ספרד, שאולי בה נעוצים שורשי משפחתו של הגיבור.

***

הכתיבה של הספר עשירה מאוד, פיוטית לפעמים, אבל לא מהססת לקפוץ לסלנגים בשפות שונות, לעבור מגבוה ופיוטי לנמוך ורחובי. וצריך להגיד מילה טובה לעבודת התרגום היפה, שכנראה לא היתה פשוטה. מה היה המקור של ביטויים כמו "החתן דנן" או "נעלולי פלא" שמשתלבים בטקסט בכזאת טבעיות? הייתי שמחה שקורא דובר רוסית יבדוק בשבילי…
ככל שמתקדם הספר, הרמזים השונים וקווי העלילה הרבים הולכים ונאספים ומגיעים לשיא של צירופי מקרים מיסטיים כמעט, שלא לומר טלנובליים.
אז מה.
אם כבר גלשנו לספרד, למה לא קצת טלנובלה?
אם השפה יכולה לגלוש מגבוה לנמוך, למה שגם העלילה לא תשלב מוטיבים כאלה וכאלה, למה שלא תהיה לנו קצת טלנובלה בין הרפרנסים גבוהי המצח, בין אירועים היסטוריים, ציטוטים של פושקין ותיאורים ארוכים של טכניקות הציור והשחזור של ציורים של ציירים מפורסמים לאורך ההיסטוריה?

***

הגיבור של הספר הזה הוא דון ז'ואן שכזה, כובש לבבות, אדם שמתחבר ומתחבב בקלות על אנשים זרים.
לא בטוח שעלינו, הקוראים. לנו קצת קשה יותר לחבב אותו, אנחנו הרי מציצים מאחורי הקלעים, רואים את הטריקים ואת הרמאויות הקטנות שיוצרות את המופע הגדול.
זה תמיד פחות מרשים מהכיוון הזה.
ובכל זאת, בסופו של דבר, אי אפשר שלא לחבב אותו. להסתקרן מספיק מדמותו כדי להצטרף למסע שיפענח לנו מי הוא ומה הפך אותו למי שהוא.
לתהות איך הסופרת הולכת לקשור את כל חוטי העלילה הפרועים באופן שלא יהיה מאכזב, שלא יהיה אנטי קליימקס, שלא יהיה יותר מדי קיטש…
אה. ככה.
כן, היא עשתה את זה.

» ביקורות נוספות של רויטל ק.
» ביקורות נוספות על היונה הצחורה של קורדובה