“באוקטובר 1942 שוכנו 2,000 שבויים בריטים חמישה קילומטרים מהעיר קנצ'נבורי, 130 ק"מ ממערב לבנגקוק על גדת הנהר מיי קלונג. כשהגיעו הם לא ידעו שהם, יחד עם עוד מאות אלפים, עתידים להיות חלק ממיזם הנדסי שאפתני, בניית מסילת רכבת יבשתית באורך כ-415 ק"מ, החוצה יערות, הרים ונהרות. במהלך מלחמת העולם השנייה, לאחר שיפן כבשה את דרום-מזרח אסיה, היא ביקשה לחבר את כוחותיה בין תאילנד לבורמה (כיום מיאנמר) לצורכי לוגיסטיקה צבאית, במקום לשלוט בנתיבי ים חשופים להתקפות של בעלות הברית. הבנייה החלה ב-1942 והושלמה תוך פחות מ-18 חודשים, באוקטובר 1943 – פרק זמן קצר להפליא בהתחשב בתנאים הקשים. העובדים סבלו מתת-תזונה, מכות, עינויים, מחלות, כמו כולרה, מלריה ודיזנטריה, ועבודה פיזית מפרכת בתנאי חום ולחות קשים. מעל 250,000 איש עבדו בפרויקט, כולל כ-60,000 שבויי מלחמה (בעיקר בריטים, אוסטרלים, הולנדים ואמריקאים) וכ-180,000 עובדים אסיאתיים מקומיים. משערים שכ-100,000 איש מתו במהלך הבנייה מהם כ-13,000 שבויי מלחמה. הסיפור של בול מבוסס על מקרה אמיתי, אך עם חופש ספרותי ויצירתי נרחב. במרכז הסיפור עומד קולונל ניקולסון, קצין בריטי שנשבה ונדרש, יחד עם חייליו, לבנות גשר עבור היפנים מעל נהר קוואי. ניקולסון, מתוך אמונה עמוקה בכבוד הצבאי, סדר ומשמעת בריטית, מחליט לשתף פעולה עם היפנים, בעיקר כדי לתת לחייליו המושפלים והרצוצים משמעות, סדר, תכלית ומשמעת. מנגד מתואר ניסיון של לוחמי עילית בריטים אחרים לפוצץ את הגשר ולסכל את בנייתו. הספר מתכנס לנקודה חזקה ומביא לידי קונפליקט חזק את הפער בין נאמנות לעקרונות לבין נאמנות למולדת. האם עקרונות מוסריים מסויימים עשויים להביא לידי עיוורון מוסרי אחר? הסופר פייר בול היה שבוי בעצמו ומציג את ניקולסון כמי שפועל מתוך כבוד ועוצמה אבל מגיע לאבסורד מוסרי. הרגשתי שהספר עוסק גם בתופעת השבי וההשפעה שלו על הזהות הנפשית של החיילים, על כבוד, על פקודות על יצירת משמעות בתוך כאוס ומצבים קשים, ועל היגיון צבאי. הספר יצא בסדרת המופת "אדם במלחמה" שהוציא בזמנו יצירות מופת רבות. הספר התפרסם בשנת 1952, שנים ספורות לאחר תום מלחמת העולם השניה. השפה שלו ארכאית במקצת, וההתנשאות הבריטית על התרבות המזרח אסייתית בוודאי לא היתה עוברת את מכבש השפה הפוליטית "הנכונה" של ימינו, אבל זו קלאסיקה, ומי שלא מתאים לו רשאי בהחלט לקרוא רק דברים שנעימים לאוזניו. הסרט האפי המרהיב שנעשה בשנת 1957 על פי הספר, נחשב גם הוא לקלאסיקה, אם כי לפי מה שהבנתי יש בינו ובין הספר כמה הבדלים ניכרים, ומכל מקום הוא מדורג בכמה רשימות בין הסרטים הטובים של המאה ה-20. לצערי לא ראיתי אותו עדיין, אבל את נעימת השריקה המפורסמת – רובכם ודאי תזהו גם אם לא צפיתם בסרט.”

“אני מניח שכל מי שנסע לטייל בתאילנד והגיע לקנצ'נבורי, מכיר את סיפורה של "מסילת המוות". "מסילת המוות" (The Death Railway) הוא הכינוי לה זכתה מסילת הרכבת אשר נבנתה ע"י היפנים במלחמת העולם השניה במטרה לחבר בין תאילנד לבורמה , מרחק של למעלה מ-400 ק"מ. למען הדיוק, מי שבנה את המסילה הם כ- 60,000 שבויי מלחמה (רובם אוסטרלים, הולנדים ובריטים) וכן כ -200,000 אסירים ופועלי כפייה, אשר נאלצו לעבוד שעות רבות ובתנאים קשים ביותר כדי לעמוד בלוח הזמנים. למעלה מ 16,000 שבויי מלחמה וכ- 90,000 אסירים ועובדי כפייה מתו מתשישות, רעב, מחלות ועינויים במהלך בניית המסילה. כל הפרוייקט האדיר הזה אשר נבנה באמצעים פרימיטיביים למדי וכמעט בלי ציוד מכני הנדסי כבד, מעיד יותר מאלף מילים על רוחם ותעוזתם של השבויים ועובדי הכפייה האומללים, לצד נחישותם ואכזריותם של היפנים. באזור קנצ'נבורי ישנם אתרים שונים המנציחים את אשר עבר על האזור בתקופת מלחמת העולם השניה – בתי קברות, מוזיאונים וכמובן הגשר הידוע. ספרו של פייר בול עוסק בשתי יחידות בריטיות: האחת נפלה בשבי ומועסקת על ידי היפנים בבניית הגשר והשניה היא יחידת מודיעין וקומנדו אשר מושבה בהודו ומשימתה היא לפוצץ את הגשר בנסיעת הבכורה של הרכבת עליו. החלק היותר מענין של הסיפור עוסק בדמותו של הקולונל ניקולסון, מפקדם של החיילים בשבי, כיצד הוא נאבק על כבודם של הקצינים שאתו מול המפקד היפני, מאבק אשר בגינו הוא גם נדרש לשלם מחירים, אך אינו מוותר. ביחד איתו הרופא – קליפטון, בו רואה ניקולסון את שותפו למאבק למרות שקליפטון רואה לעיתים בניקולסון סנוב חסר תקנה. ניקולסון מצליח גם בתנאים הקשים של השבי להחזיר לאנשיו את כבודם ולנהל את העניינים כפי שצריכה יחידה צבאית ממושמעת להתנהל. אני חייב לציין שלאורך כל קריאת הספר עמדה לנגד עייני דמותו של סר אלק גינס אשר שיחק בסרט הבלתי נשכח הזה את קולונל ניקולסון. האם הצליחו הבריטים מהודו בסיוע תאילנדים מקומיים לפוצץ את הגשר שבנו הבריטים שנפלו בשבי? אין ספוילרים, זהו ספר קצר (177 עמ'), מומלץ ונקרא מהר מאוד.”

“באוקטובר 1942 שוכנו 2,000 שבויים בריטים חמישה קילומטרים מהעיר קנצ'נבורי, 130 ק"מ ממערב לבנגקוק על גדת הנהר מיי קלונג. כשהגיעו הם לא ידעו שהם, יחד עם עוד מאות אלפים, עתידים להיות חלק ממיזם הנדסי שאפתני, בניית מסילת רכבת יבשתית באורך כ-415 ק"מ, החוצה יערות, הרים ונהרות. במהלך מלחמת העולם השנייה, לאחר שיפן כבשה את דרום-מזרח אסיה, היא ביקשה לחבר את כוחותיה בין תאילנד לבורמה (כיום מיאנמר) לצורכי לוגיסטיקה צבאית, במקום לשלוט בנתיבי ים חשופים להתקפות של בעלות הברית. הבנייה החלה ב-1942 והושלמה תוך פחות מ-18 חודשים, באוקטובר 1943 – פרק זמן קצר להפליא בהתחשב בתנאים הקשים. העובדים סבלו מתת-תזונה, מכות, עינויים, מחלות, כמו כולרה, מלריה ודיזנטריה, ועבודה פיזית מפרכת בתנאי חום ולחות קשים. מעל 250,000 איש עבדו בפרויקט, כולל כ-60,000 שבויי מלחמה (בעיקר בריטים, אוסטרלים, הולנדים ואמריקאים) וכ-180,000 עובדים אסיאתיים מקומיים. משערים שכ-100,000 איש מתו במהלך הבנייה מהם כ-13,000 שבויי מלחמה. הסיפור של בול מבוסס על מקרה אמיתי, אך עם חופש ספרותי ויצירתי נרחב. במרכז הסיפור עומד קולונל ניקולסון, קצין בריטי שנשבה ונדרש, יחד עם חייליו, לבנות גשר עבור היפנים מעל נהר קוואי. ניקולסון, מתוך אמונה עמוקה בכבוד הצבאי, סדר ומשמעת בריטית, מחליט לשתף פעולה עם היפנים, בעיקר כדי לתת לחייליו המושפלים והרצוצים משמעות, סדר, תכלית ומשמעת. מנגד מתואר ניסיון של לוחמי עילית בריטים אחרים לפוצץ את הגשר ולסכל את בנייתו. הספר מתכנס לנקודה חזקה ומביא לידי קונפליקט חזק את הפער בין נאמנות לעקרונות לבין נאמנות למולדת. האם עקרונות מוסריים מסויימים עשויים להביא לידי עיוורון מוסרי אחר? הסופר פייר בול היה שבוי בעצמו ומציג את ניקולסון כמי שפועל מתוך כבוד ועוצמה אבל מגיע לאבסורד מוסרי. הרגשתי שהספר עוסק גם בתופעת השבי וההשפעה שלו על הזהות הנפשית של החיילים, על כבוד, על פקודות על יצירת משמעות בתוך כאוס ומצבים קשים, ועל היגיון צבאי. הספר יצא בסדרת המופת "אדם במלחמה" שהוציא בזמנו יצירות מופת רבות. הספר התפרסם בשנת 1952, שנים ספורות לאחר תום מלחמת העולם השניה. השפה שלו ארכאית במקצת, וההתנשאות הבריטית על התרבות המזרח אסייתית בוודאי לא היתה עוברת את מכבש השפה הפוליטית "הנכונה" של ימינו, אבל זו קלאסיקה, ומי שלא מתאים לו רשאי בהחלט לקרוא רק דברים שנעימים לאוזניו. הסרט האפי המרהיב שנעשה בשנת 1957 על פי הספר, נחשב גם הוא לקלאסיקה, אם כי לפי מה שהבנתי יש בינו ובין הספר כמה הבדלים ניכרים, ומכל מקום הוא מדורג בכמה רשימות בין הסרטים הטובים של המאה ה-20. לצערי לא ראיתי אותו עדיין, אבל את נעימת השריקה המפורסמת – רובכם ודאי תזהו גם אם לא צפיתם בסרט.”

“אני מניח שכל מי שנסע לטייל בתאילנד והגיע לקנצ'נבורי, מכיר את סיפורה של "מסילת המוות". "מסילת המוות" (The Death Railway) הוא הכינוי לה זכתה מסילת הרכבת אשר נבנתה ע"י היפנים במלחמת העולם השניה במטרה לחבר בין תאילנד לבורמה , מרחק של למעלה מ-400 ק"מ. למען הדיוק, מי שבנה את המסילה הם כ- 60,000 שבויי מלחמה (רובם אוסטרלים, הולנדים ובריטים) וכן כ -200,000 אסירים ופועלי כפייה, אשר נאלצו לעבוד שעות רבות ובתנאים קשים ביותר כדי לעמוד בלוח הזמנים. למעלה מ 16,000 שבויי מלחמה וכ- 90,000 אסירים ועובדי כפייה מתו מתשישות, רעב, מחלות ועינויים במהלך בניית המסילה. כל הפרוייקט האדיר הזה אשר נבנה באמצעים פרימיטיביים למדי וכמעט בלי ציוד מכני הנדסי כבד, מעיד יותר מאלף מילים על רוחם ותעוזתם של השבויים ועובדי הכפייה האומללים, לצד נחישותם ואכזריותם של היפנים. באזור קנצ'נבורי ישנם אתרים שונים המנציחים את אשר עבר על האזור בתקופת מלחמת העולם השניה – בתי קברות, מוזיאונים וכמובן הגשר הידוע. ספרו של פייר בול עוסק בשתי יחידות בריטיות: האחת נפלה בשבי ומועסקת על ידי היפנים בבניית הגשר והשניה היא יחידת מודיעין וקומנדו אשר מושבה בהודו ומשימתה היא לפוצץ את הגשר בנסיעת הבכורה של הרכבת עליו. החלק היותר מענין של הסיפור עוסק בדמותו של הקולונל ניקולסון, מפקדם של החיילים בשבי, כיצד הוא נאבק על כבודם של הקצינים שאתו מול המפקד היפני, מאבק אשר בגינו הוא גם נדרש לשלם מחירים, אך אינו מוותר. ביחד איתו הרופא – קליפטון, בו רואה ניקולסון את שותפו למאבק למרות שקליפטון רואה לעיתים בניקולסון סנוב חסר תקנה. ניקולסון מצליח גם בתנאים הקשים של השבי להחזיר לאנשיו את כבודם ולנהל את העניינים כפי שצריכה יחידה צבאית ממושמעת להתנהל. אני חייב לציין שלאורך כל קריאת הספר עמדה לנגד עייני דמותו של סר אלק גינס אשר שיחק בסרט הבלתי נשכח הזה את קולונל ניקולסון. האם הצליחו הבריטים מהודו בסיוע תאילנדים מקומיים לפוצץ את הגשר שבנו הבריטים שנפלו בשבי? אין ספוילרים, זהו ספר קצר (177 עמ'), מומלץ ונקרא מהר מאוד.”