ביקורת ספרותית על כל האהבות מאת דנה רדא קדם

---

יש ספרים שאני הופכת את הדף האחרון, ומבינה שזהו, נגמר. ויש את הספרים שההרגשה היא כמו פרידה. לא רק מהספר. כמו פרידה מחברים. פרידה מגיבורי הסיפור שליוו אותי בפרק זמן מסוים. כמו בספר הזה למשל.

ככה זה כשהדמויות עגולות, מלאות בחַיּוּת ואופי, דבר שעושה את הנוכחות שלהן לממשית.

גיבורת הספר היא אמאל טולדנו ( אמאל בערבית=תקוה) היא אישה רבת צבעים ופנים. החל מהילדה הקטנה שנולדה וגדלה במרוקו - הציפיות שהיו ממנה לא רק בתור אישה, אלא בתור אישה במרוקו, שהיה מצופה ממנה לעזור במלאכת הבית בעיקר, ובגיל יחסית צעיר להינשא ולהקים משפחה. אבל אמאל היתה אחרת. מאז ומתמיד גילתה עניין בעסקיו של אביה שהיה סוחר גדול ואדם מכובד וחשוב בקהילה. כבר בגיל צעיר היה לה חוש מפותח לעסקים, עין בוחנת, וראש על הכתפיים - ועד לבחורה שתגדל להיות: אמביציונית ודעתנית, בעלת חושים חדים ותבונה, וראיית הנולד, וכל הזמן רצתה לתעל את התכונות האלו, לפרוץ קדימה, אך שוב ושוב נבלמה. אם ע"י אביה, ולאחר מכן בידי בעלה שהיה גם הוא איש עסקים אמיד, שנעזר לא אחת באמאל שתמיד היו לה עצות מועילות לעסקים.

כשאמאל התאלמנה והגיעה לארץ, היא הגיעה כשעשייה נכבדת מאחוריה, עשתה הרבה למען יהודי מרוקו, אבל אלו היו דברים שנועדו להישאר עלומים, שהשתיקה יפה להם. פה בארץ היא הקימה מפעל טקסטיל בקרית גת, אשר נועד לתת מענה ותעסוקה לתושבים. הרבה חזון יש בסיפור הזה ( והלב לא יכול שלא להיחמץ נוכח המחשבה שמה שנבנה אי אז בדם ויזע, היום אין ממנו כלום, כבר אין כמעט (או בכלל) תעשיית טקסטיל ענפה בארץ, והכל מיובא בעיקר מסין) .

רדא קדם לוקחת את הקורא אל כמה תקופות: צפת של 1916, מטולה של 1926, מרוקו של 1955, ותל אביב של 1960.

מעבר לסיפור העלילתי יש בספר סיפור של תקופה, הסיפור על גיבורה נשית חזקה, שלאורך כל הסיפור מצדיקה את שמה, ולא נוטשת את התקוה, ובכלל - יש בסיפור הרבה מהכוח והחוסן הנשי. רדא קדם מעמידה את נשותיה בקדמת הבמה, והקורא עוקב אחרי הנשים המופלאות הללו אשר כל אחת מהן פרצה את תקרת הזכוכית לתקופתה ובדורה, ובדרכה שלה.

כבוד גדול לסופרת על בניית הדמויות, האפיון שלהן לרוח התקופה, ובעיקר: התוכן שלהן.

כשקוראים את הספר מבינים עד כמה הוא נכתב מתוך הנשמה, מתוך לב אוהב וסקרן. סקרנות לתקופה, אהבה לאנשים, אהבה לאותם אנשים שעשו יש מאין, אנשים שהקימו את היסודות למה שאנחנו היום.

ברור שספר כזה, נדרשה לו עבודת תחקיר מקדימה ורצינית, ואפשר לקרוא על זה בפרק 'ההשראה ההיסטורית לספר'.
תודה לך אמאל, על הזכות להכיר אותך, על האישיות הכובשת שלך, שהיית לא רק פטריוטית וחלוצה, ידעת גם להיות פאשניסטה המטופפת על נעלי עקב, ותמיד מוקפדת ומתוקתקת.

נעמתם לי: אמאל, יפתח, בועז, ויעל, ושאפו אחד גדול לדנה רדא קדם על הסיפור הנהדר הזה.

אהבתי.

» ביקורות נוספות של dina
» ביקורות נוספות על כל האהבות