#
יש לה התייחסות ייחודית לגבי זמן, לאטקינסון. זה אחד מקווי הסיגנון הבולטים שלה. היא לא משוטטת בין עבר להווה כדי לפרט לקורא את התשתית של הגיבור שלה – טכניקה מאוסה שמשמשת סופרות שכותבות רומנים-או-מותחנים-פסיכולוגיים. היא מערבבת הווה ועבר תוך כדי הסיפור והתוצאה חיננית, אחרי שהקורא(ת) מחלים מההפתעה ואוסף אליו את הריכוז, כדי להבין מי נגד מי. אטקינסון גם לא מבזבזת את זמנה בהסברים לקורא מי הדמות שמופיעה פתאום מנהלת שיחה סתמית עם ילד, ומה תפקידה בסיפור. הקוראים של אטקינסון לא יכולים להתרווח ולהתעצל. הם צריכים להשקיע ולהתאמץ בשביל התגמול (הרב) המצפה להם.
גם בפריסת דמויותיה - שבדרך פלאית כלשהי היא מצליחה לברוא אותן מלאות, בעלות זוויות מיוחדות, בלי לכתוב דפים על דפים של תיאורים – היא מערבבת עבר והווה, מוסיפה דמויות בלי להסביר מי הן ומה תפקידן, והתוצאה חיננית להפליא ושווה את המאמץ שבקריאה חוזרת של פיסקאות, כדי להבין מי נגד מי. כל אחת מהדמויות של אטקינסון היא בעלת אופי והתנהגות מובחנת. היא מצליחה לאפיין את דמויותיה עם מעט מאד תיאורים חיצוניים, מחשבות ודיאלוגים. היא הצליחה ליצור דמות ראשית של גבר אהוד וחביב על כולם, למרות שהוא בפירוש אינו מושלם. מצד שני היא הצליחה ליצור את דמותה של ביתו – ילדה-נערה-אישה בלתי ניתנת להזדהות או חיבה ("אף אחד לא אוהב אותי". נכון, ויולה. אי אפשר לאהוב אותך. רק הוריך הצליחו, כי אהבת הורים היא עיוורת וחֵירשת).
ה-גיבורה של הספר הזה היא המלחמה. טדי היה טיס קרב במלחמת העולם השניה, והצליח לשרוד ולהיות מפקד כנף. כשקוראים את התיאורים מדהים לחשוב שאפילו כ 10% מהטייסים הצליחו לשרוד את המלחמה. אנשים צעירים – באנגליה היו צריכים להכשיר מהר מאד טייסים שימלאו את מקום הנפגעים – טסים במכונות עשויות קרטון ומודבקות ברוק, מסתמכים על עינים אנושיות שיאתרו סכנות, וטיסה מלאת סכנות חזרה הביתה, רק כדי לעשות עוד גיחה למחרת. המלחמה השאירה את חותמה על טדי, כמו שהיא משאירה חותם על לוחמים ועל מסייעים.
אה, כן. אטקינסון ממש אוהבת את השם אורסולה שהוא, נראה לי די נדיר היום וכבר נתקלתי בו לפחות בספר נוסף של אטקינסון "חיים ועוד חיים". לדברי אטקינסון בסוף הספר היא נתנה לאורסולה מ"חיים ועוד חיים" עוד חיים, שלא הופיעו בספרה הקודם.יכול להיות. הרושם שלי היה שאטקינסון פשוט התאהבה בשמות משונים (אורסולה, ויולה, סאן ו-מון) ונתנה להם חיים. הספר הזה גם נותן ביטוי לאהבת הטבע ואהבת בעלי חיים. כלבים וחיות משק, ואפילו דג זהב מסכן שאיתרע גורלו והגיע כפרס לידי ילדה שלא הגיע לה שום פרס – ודאי שלא שום יצור חי.
מצאתי אותו בספריית הבניין, והוא לבדו כבר מצדיק את המאמץ (הלא רב) בהקמתה. אימצתי בשמחה.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
