ביקורת ספרותית על כרת מאת יצחק דב ברקוביץ
ספר טוב

---

אני מודע לעובדה שעצם חשיפה לסיפור קצר לא תיתן לי דעה מוצקה על סופר, אבל פתח קטן אולי כן.
אז את י.ד ברקוביץ אף פעם לא קראתי, אבל אני מאוד אוהב ספרונים ממש קצרים בגודל כיס אחורי, אז את הספר הזה שאלתי בשביל הכמה דקות שאקרא אותו במהלך איזה יום.

"כרת" זה סיפור על מהגרת אם אפשר לומר, שאיבדה את כל המשפחה שלה ומה שנותר לה עכשיו זה רק בן באמריקה הרחוקה, אבל השוני בין אירופה לאמריקה זה לא ג'ט לג שעובר אחרי נימנום, ובנקודה הזאת ברקוביץ נכנס לספר.
בשפה קלילה וקולחת הוא מתאר את התימהון הגדול במפגש הבין תרבותי הזה, ועוד יותר כאשר היא מגיעה לבית החילוני של הבן שלה. הדרך בה הוא מתאר את התחושה היחידה הזאת - אותנטית, וגם בסיפור הקצר והמהיר הזה הוא מצליח להעביר את שברון הלב של אותה אישה ואת הפער הגדול הזה וההדגשה של הצבעים משני הצדדים, המזרח אירופאי האפור כהה והאמריקאי הצבעוני הרועש.

יש בספר הזה ערך של זיכרון, לא אוצר ספרותי או מדהים, אבל זיכרון יפה ומעורר.

» ביקורות נוספות של oziko
» ביקורות נוספות על כרת