ביקורת ספרותית על הלביאות מטהראן מאת מרג'אן כמאלי
ספר טוב

---

את הספר "החנות למכשירי כתיבה בטהראן" קראתי בשקיקה ואהבתי. לכן הסתקרנתי לגבי הספר הנוכחי שעוסק בבירת איראן.

"הלביאות מטהראן" מתחיל ב-1981 במנהטן. אלי-אשת מכירת שמתגוררת עם בעלה מהרדאד באפר סייד במנהטן.

מעטפת דואר אוויר עם השוליים באדום וכחול נוחת בביתה. לא, זה לא מאימא שלה שמתגוררת עדיין בטהראן. ליבה מתחיל לדפוק שעיניה פוגשות את כתב ידה המוכר והמסולסל של חברתה – הומא.

הומא ואלי היו חברות צמודות מגיל שבע, ועד המכתב הנוכחי הן היו מנותקות קשר פרט למפגשים לא מתוכננים.

תוכנו של המכתב מדבר בעד עצמו, ובשורה האחרונה הומא מבקשת מאלי להתקשר אליה בדחיפות. מה קרה? מדוע אחרי כל כך הרבה זמן הומא יוצרת קשר עם אלי? האם אלי מילאה את בקשתה של הומא?

המכתב מטלטל את אלי וכופה עליה להיזכר בימים היפים שבילו יחדיו. אלה היו ימים שלא ניתן לשכוח.

אלי בת השבע איבדה את אביה שחלה בשחפת וגדלה רק עם האם. הסיטואציה החדשה אילצה את שתיהן לעזוב את האחוזה שהתגוררו בה. האחוזה עברה לאחיו של האב ולכן הן נאלצו להעתיק את מגוריהן לעיר התחתית. המעבר למקום החדש לא בדיוק קסם לאלי ולאם, אך כאשר אמה רשמה אותה לבית הספר באזור החדש, מצב רוחה של אלי השתנה ואלי השתלבה בחברה החדשה. כאן קרה המפגש הראשון עם הומא והן הופכות לחברות צמודות. הן מבלות , מבשלות, משוטטות בין דוכנים ססגוניים ושואפות להיות לביאות וכול קרה בתקופה של לפני ההפיכה. אבל...לאחר זמן מה האם ואלי עוזבים את השכונה, והן עוברות שוב לחיות ברמה האיכותית והגבוהה שהורגלו אליה בעקבות נישואי האם לדוד.

הומא ידעה למצוא את אלי במקום החדש, והן שוב התחברו והפכו לצמד. גם כאן שתיהן המשיכו לחלום, לסיים את בית הספר וללמוד באוניברסיטה. אבל המציאות היתה שונה. המהפכה האיסלמיסטית, הפוליטיקה האיראנית והגזירות החדשות פגעו במעמד הנשים ולא רק...

הומא שגדלה בבית קומוניסטי התנגדה לגזירות, אירגנה הפגנות ועסקה בפעילות נגד השלטון, ובעקבות פעילותה אירוע בלתי צפוי גרם שוב לנתק בין הומא ואלי. מה קרה?

העלילה נפרסת החל משנת 1950 עד לשנת 2022 בין טהראן לארה"ב.

הסיפור מובא לקורא בחלקים ועוקב אחר שתי הדמויות הראשיות: אלי והומא שברקע הקורא נחשף לשינויים שחלו באיראן בתקופות השונות תחת שלטונו של השאח, המהפכה של 1979 ועד כיום.

ספר נהדר, מרתק, כתוב היטב, מעניין וסוחף שנכתב על ידי הסופרת, בעקבות אירוע אמיתי של מהסא אמיניבת ה-22 שנרצחה על ידי סיירת ההדרכה של ממשלת איראן, משום שלא לבשה חיג'אב כפי שהחוק האיראני מחייב. מותה הטרגי הוביל לסדרה של הפגנות באיראן, והיא הפכה לסמל של הנשים המתנגדות לתקנות החיג'אב

בשורה התחתונה: בגידה, חרות, גאולה ותקווה לימים אחרים.

ממליצה בחום. אל תוותרו על הספר הזה שיפתח צוהר נוסף על איראן ומה שקורה שם גם כיום!

לי יניני

» ביקורות נוספות של לי יניני
» ביקורות נוספות על הלביאות מטהראן