ספר מעולה
הביקורת נכתבה ביום שלישי, 1 באפריל, 2025
ע"י מיקה
ע"י מיקה
הלביאות מטהראן (="שיר-זן" בפרסית הביטוי לנשים כמותן [שאפתניות, משכילות, שואפות קריירה, בעלות אג'נדה]. והלביאות שלנו הן אלי (אלהה) והומא, חברות הנפש שנפגשו לראשונה בהיותן בנות 7, בבית הספר שנמצא ב"מרכז העיר", כלומר, בנות המעמד הדל. הן באות מרקע וממשפחות מאוד שונות אך דומות באורח החיים הפשוט והדל.
חברוּת הנפש חוצה עשורים של התפתחות, ומלווה את הטלטלות והשינויים באיראן ואת הטלטלות האישיות של כל אחת. דרך פעילות פוליטית וחברתית, בחירות של כל אחת בדרך ובחירות הגורל עבורן. שינויים בחייהן האישיים, ושינויים דרמטיים במדינה ובחברה, ושינויים במערכת החברות ביניהן. דרכן כנשים בוגרות שונה מאוד הן אולי מתנתקות ואולי מתחברות ורואות הכול שונה ודומה. וקשורות בנפש. הן שונות כל כך ודומות כל כך ומשלימות אחת את השנייה.
כאלו גם אלנה ולילה מ"החברה הגאונה" ואכן הסיפור הזכיר לי מאוד, מאוד את סדרת הסיפורים הנפוליטניים". כאן טהראן שם נאפולי. יש גם נגיעה בארה"ב פה וגם שם. ושתי חברויות של חברות נפש - דומות ושונות. קשורות בחוט של אהבה וקנאה וכעס וחרטה וחמלה וטינה ואהבה וניצחונות קטנים. ומשלימות אחת את השנייה. אהבתי מאוד את סדרת ארבעת ספרי "הסיפורים הנאפוליטניים" אהבתי מאוד את הלביאות מטהראן, פה החברות שלהן מסופרת בספר אחד ועשרות שנים. שם החברות שלהן מסופרת בארבעה ספרים ועשרות שנים. וגם, האירועים-השינויים המתרחשים באיראן - נפילת השאה עליית חמינאי, המחאות ברחובות, המלחמה, החששות, הממשלה הנוראה - התיאורים, ההתמודדויות הרחוקות ההן הביאו אותי בצער רב אלינו לכאן. הולכת לתת את הספר לאחותי, שיר-זן בעצמה, שהיא ומשפחתה וחבריה מקיבוץ בעוטף עזה משאירים את רוחמה ברוחמה וחוזרים השבוע לביתם המתוק והיפה (שישנו ושקיים) בקיבוץ, ולעוד אלופות שחזרו וחוזרות לקיבוץ אחרי שנה וחצי כמעט. שתקרא גם היא על עוד שיר-זניות אלופות כמוה ותשאיר אח"כ את הספר בספריית הקיבוץ, שאמן ושתקום גם היא לתחייה מחודשת. בתקווה שהאיש שלה לא ימצא עצמו שוב במילואי לחימה ארוכים ארוכים ארוכים במלחמה על הבית בתכל'ס, רק עשרות מטרים מהבית כשהמשפחה שלו מפונה עשרות קילומטרים מהבית. ושהחטופים החיים - המכרים שלהם, האהובים שלהם, וגם האחרים ישובו אלינו במהרה. ולזכר המתים שלהם שעכשיו אולי הם ימצאו את הזמן להתחיל להתאבל גם עליהם. ויאללה, לפסח אצלם על הדשא.
לחיי הנשים האלופות, בעבר ובהווה מהמדינות הכל-כך שונות וכל כך דומות, שעוברות כל כך הרבה וממשיכות לחייך ולהיות חברות לחברות - שיר-זניות כולן.
11 קוראים אהבו את הביקורת
11 הקוראים שאהבו את הביקורת
