ספר מעולה

הביקורת נכתבה ביום שלישי, 28 בינואר, 2025
ע"י אסתו'ש
ע"י אסתו'ש
מכחול אש הוא ספרה השני של אלה כאהן עורכת דין מומחית בדיני משפחה אשר שמו של
הספר בהשראת שירה של המשוררת זלדה אשר כתבה בשירה "מקום של אש " .
שמו גם מהווה מוטיב יפה חזק עוצמתי בסיפור העלילה המרמז לבאות ...
בכתיבה נוגעת ובגובה העיניים לעיתים אף יפה וציורית היא מגוללת את סיפורן של שתי נשים .
נשים עוצמתיות כל אחת בדרכה ויחד עם זאת כל כך שונות שנפגשות יחד בעקבות מכנה משותף
שעברו שתיהן והתמודדותן באומץ לב במסען המשותף .
האם אומץ לב וחברות ללא תנאי יגברו על אימת העבר , פוסט טראומה ואי צדק בעל השררה ?
הימים הם ימי הסגרים של הקורונה .
העלילה נפתחת בחלומה של ג'רמה (ג'ימי) אלמנתו של אביגדור שנפטר מדום לב פתאומי .
ג'ימי , ציירת , בת 50 המתגוררת במושב בשפלת יהודה ולה בן יחיד שון המסיים דוקטורט
בארה"ב .
ג'ימי מתעוררת מסיוט של חלום בלהות בו היא רואה אש מתפרצת ועורב ותוהה לעצמה אם החלום
מבשר עבורה משהו ...היא מניחה לכך ונכנסת להתקלח וכשיוצאת עם חלוק שומעת דפיקה בדלת
של אליהו השכן חבר המועצה לשעבר המבקש להשאיל קמח לאישתו שבאמצע אפיה .
היא מבקשת ממנו שימתין בדלת והיא תביא לו אך הוא בחוצפה והפגנתיות נכנס לביתה ומבצע בה
אונס אכזרי .
ג'ימי נותרה לבדה עם טראומה קשה מאותו יום לא תפקדה לא אכלה בקושי שתתה וכאדם אחוז
תזזית עלתה לסטודיו שלה ולא הפסיקה לצייר כמה ימים ציורים שונים מאלה שהיתה רגילה לצייר.
בוקר אחד היא מתעוררת ומחליטה שהיא חייבת להעלים את הפוסט טראומה ע"י כך שתתלונן נגדו
במשטרה וכשמגיעה מבינה שבגלל שאין לה הוכחות מנהל המשטרה שבמקרה היה גם חברו של
אליהו נותן הוראה לסגור את התיק מפאת חוסר ראיות למקרה .
ג'ימי מתרגזת ומנסה לשכוח מאירועי העבר . וכשהיא מנסה להמשיך בחייה הכל חוזר אליה שוב
כשבערב חורפי אחד נוקשת על דלתה חווי בת 35 דתלש"ית שגדלה בבית חרדי בשכונת מאה
שערים בירושלים המספרת לה את סיפור חייה מדם ליבה של הבריחה אל החופש בו הבינו
שלשתיהן מכנה משותף אחד כואב טראומתי ולא מרפה אשר מביא אותן לפעול יחד כדי שהצדק
יתן אותותיו יצא לאור ויתן מזור לנפשם הדואבת במכחול האש ...
סיפור מקסים על כוחה ועוצמתה של חברות נשים אמיצה ונוגעת ללב . מומלץ !
8 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
אסתו'ש
(לפני 7 חודשים)
ממליצה מאוד לקרוא ספר מקסים
|
|
רץ
(לפני 7 חודשים)
נפלא בעצב הנורא ואולי גם בתיקווה.
|
8 הקוראים שאהבו את הביקורת