ביקורת ספרותית על בלייד ראנר מאת פיליפ ק' דיק

---

נכנסתי לאתר לפני שבועיים בלבד וכתבתי ביקורת מאוד קצרה על הספר. יותר המלצה מביקורת. עדיין לא הבנתי אז את הקונספט של האתר. אבל כנראה שעשיתי עוול לספר והסרט הנהדרים ולכן אני מנסה לתקן כאן את הביקורת ולהסביר מעט יותר.
ראשית , השם הפופולרי הוא בלייד ראנר (נועץ הלהב) אבל במקור (ותמיד אנשים נהנים לתקן אחרים בנושא זה) הוא נקרא " האם אנדראידים חולמים על כבשים חשמליות?".
הספר מדבר על חייו של צייד אנדרואידים בורחים שמנסים להשתלב בחברת אדם כדי לא להתפס. ישנם מבחנים וראיונות שציידים עורכים לכל מי שחשוד בהיותו אנדרואיד, וקשה מאוד להבחין בינהם לבני אדם כי מדובר בטכנולוגיה מאוד גבוהה ועתידית.
במקביל, הצייד מכיר אנדרואידית שהוא יודע כי היא אנדרואידית, והיא מתאהבת בו ואינה מבינה את שונותה ממנו , בעוד הוא מתרחק ומתנשא עליה בגלל "עליונותו" לכאורה.
אני באופן אישי, התחלתי לקרוא (וגם לראות את הסרט שיותר זכור לי מהספר) כשאני רואה את החיים בצורה ברורה ומתוך הזדהות גמורה עם נקודת המבט של האדם, הצייד, וגם האדם כמין השולט, האמתי, הטבעי, האותנטי.
ככל שקוראים מתערער הביטחון בעצמך. המחבר פיליפ ק דיק, לא מבקש ממך להתערער. זה קורה מאליו. אתה מוצא עצמך שואל : אולי גם אני רובוט מתוכנת? הרי יש את אותה אנדרואידית שאינה יודעת או מבינה את שונותה. אולי גם אנחנו כאלה? וגם אם לא (וזו נקודה אפילו חשובה יותר)- מי אמר שתודעה של אנדרואיד שונה מתודעה שלנו? וגם אם היא שונה- מדוע שלנו עדיפה על שלהם? כיצד נקבעת עדיפות? אם הם מציגים רגשות, מחשבות, רצון לשרטד , לעבוד, להזדהות (גם כשהם יודעים את זהותם האמיתית)- מדוע אני עדיף עליהם.
יותר מכל ספר אחר, ספר זה גרם לי לחשוב על התודעה , מהותה, על שונותה ממחשב עצמתי (אם כי למי שקרא תא כתבי הפיזיקאי רוג'ר פנרוז, ברור כי התודעה שונה ממחשב).
אבל בכל מקרה, תחושת הערעור על הביטחון שתאה יודע מהם החיים ומהי התודעה, היא חוויה משנת מחשבה לכל החיים. 40 שנה שאני חושב על הספר הזה מידי פעם ואני יודע שלעולם לא תהיה לי תשובה. זה באמת ספר (וסרט) עם לקח חשוב לכל החיים.

» ביקורות נוספות של ירון אבטליון מדע בדיוני 3.141592
» ביקורות נוספות על בלייד ראנר