אני אוהבת קומדיות רומנטיות. הייתי אומרת שראיתי את כולן (חוץ מהגרועות במיוחד והגסות). באיזשהו שלב נגמרו לי הקומדיות הרומנטיות בצבע, אז חזרתי אחורה בזמן וראיתי את אלו בשחור לבן. למשל: החנות מעבר לפינה, סיפור פילדלפיה, The Major and the Minor, Bachelor Mother ועוד רבות וטובות.
אז- דבר ראשון, זיהיתי את כל טריווית הרפרנסים מהכריכה.
נתחיל מלמעלה ללמטה, ומימין לשמאל: היומן, ריקוד מושחת, אמרי לי כן, בריג'יט ג'ונס, ו-ללה לנד (את הסרט הזה לא ראיתי, לפי ידיעתי הוא לא נכנס לקטגוריית הרום-קום). ובכריכה האחורית- יש לך הודעה.
חוץ מהכריכה והרפרנסים לרוב, הספר היה נחמד מאוד, לא היה בו שום דבר חדשני או בלתי צפוי, הוא היה קומדיה רומנטית ביי דה בוק, אבל הוא היה כתוב היטב ועבד מצוין.
נכון שהגיבורים הם תיכוניסטים ולכן לפעמים הגיבורה עושה בחירות שמתאימות רק לנערות, אבל זה נסלח.
הספר עצמו בעיני מתאים למבוגרות שאוהבות קומדיות רומנטיות וספרות קלילה, אבל גם לנערות (גיל 15+) - הספר נקי, חוץ מנשיקות אין ספייס. וזה מצוין, לאור העובדה כי הספרות הרומנטית היום רוויה בתכנים שלא מתאימה לצעירות.
בנוסף, יתכן ששוכנעתי לקרוא את ספרי בריג'רטון- לפחות לנסות. הגיבורה בספר טוענת שהסדרה עומדת באותה רמה עם ספרי אוסטן -קשה לי להאמין, בכל זאת גיבורה תיכוניסטית, אבל לא יזיק לנסות.

דירוג (על פי שיטת גודרידס) 3.4, משמע= חיבבתי את הספר. ממליצה לחובבות הספרות הרומנטית הקלילה, לחובבות סרטי קומדיה רומנטית, לנערות שאהבו את "לכל הנערים שאהבתי"...

סיימתי לקרוא את הספר שניה לפני שהתחיל הטירוף... ועכשיו בא לי לכתוב עליו, לאוורר קצת את המחשבות.
ספר נחמד, אבל די סתמי. לא משהו שנשאר. קומדיית תיכון אמריקאי רומנטית וחמודה. נחמד להעביר איתה את הזמן (קראתי גם את פרק הבונוס: "המסיבה- סיפורו של ווס", והוא היה די מיותר).אין כאן יותר מדי אבל הוא כתוב נחמד. אולי דווקא הייתי צריכה לקרוא אותו עכשיו, ספר שמתאים לאוורור.

אהבתי את זה.
ממש אהבתי את זה.
ולא, אני לא הולכת לנסות להצדיק ולהגיד "כן, זה קלישאתי אבל-".
בלי אבל.
ככה זה, כמו שזה, זה פשוט בול, זה בטעם המושלם.

קודם כל, לדעתי זה ספר נוער טהור שמתאים גם לנשים שאוהבות רומנטיקה צעירה.
לגמרי תמים במובן הזה, לגמרי כיפי במובן הזה, הספר הזה פשוט מרגיש כמו אהבה ראשונה.
וזה כואב לומר, כי לא חוויתי אהבה ראשונה, אז כאילו - אני לא באמת יודעת איך זה מרגיש, אבל זה נחמד לראות ספר שמספר לך על אהבה ראשונה בדרך שמרגישה כל כך מוגנת ומוכרת.
זה פשוט קלישאתי וצפוי ומרגיש כמו סרט מוכר ולא מסובך מדי.

הספר הזה לא מחדש פאקינג כלום, עוקב אחרי נערה בת טיפש עשרה שגם מתנהגת ככה, שחושבת על אהבה בצורה מטופשת ותמימה, ומסבכת את הדברים כשהיא מקשרת בין מציאת אהבה לבין חיבור לאמה המתה.
ליז ואימה אהבו לצפות בקומדיות רומנטיות, וזה מה שמחבר אותה לאמא שלה, והיא חיה את חייה כאילו היא בסרט שאמא שלה כתבה - וזה כל כך לא מעצבן, כי נכון שדמות שחיה בסרט היא דבר מעצבן מאוד, אבל לא כשזה חלק מהותי מהעלילה ומההתפתחות של הדמות.
אין בזה משהו עמוק מדי למרות שיש פה עניין של איבוד הורה והתמודדות עם זה בשנה האחרונה של התיכון כשיש כל כך הרבה אירועים שמזכירים את האובדן - בכללי הספר די מתוק וקליל.

הספר הזה מרגיש כמו איך שהייתי רוצה שהילדות שלי תהיה, ואיך שהייתי שמחה למצוא אהבה בגיל צעיר.
הדברים האלה כמובן לא קרו, אבל אני לא זקנה ממורמרת, לקרוא על הקלישאות האלה עדיין עשה לי טוב, כמו שלקרוא על קסמים וסיפורי הרפתקאות - ממלא איזה משהו בנפש.

אני חושבת שהדיאלוגים בין הדמויות היו מאוד טובים, כל הדמויות הרגישו מאוד אמיתיות, והתפאורה של הסיפור הרגישה נעימה ומלאה.
זה היה קל להיכנס אל תוך הסיפור, זה היה קל לדמיין את הכול, זה היה קל להיות מושפעת מהשורות הרומנטיות שתפקידן היה להשפיע עליי - זה היה פשוט מצויין.
ווס היה כל כך חמוד, וכל כך טוב מכדי להיות אמיתי, וזה היה כל כך מושלם.

אני באופן אישי אדרג ארבעה כוכבים, כי עבורי בגיל עשרים ושש זה ממש לא ספר של חמישה כוכבים.
אבל אם הייתי נערה, הספר הזה כנראה היה משפיע עליי יותר ולכן הייתי נותנת לו דירוג מושלם, כי אני באופן אישי לא חושבת שחסר פה משהו.
אז לדעתי לא חסר בספר הזה שום דבר, נכון שיש המון איזכורים לסרטי קומדיה ושירים שאולי לא כל קורא מכיר, ושזה חלק מהותי מהחוויה של הסיפור - לי באופן אישי כמישהי שלא הכירה הרבה מהאיזכורים זה לא הפריע.

יש פלייליסט לכל השירים שהדמות מדברת עליהם במהלך הספר בסוף הספר, אבל אם מישהו פה מתכנן לקרוא את הספר הזה ורוצה את החוויה המלאה של היכרות עם השירים שעוברים בראש של ליז ומעשירים את עולמה - אז יש פלייליסט בספוטיפיי, better than the movies.

סיימתי לכתוב את הביקורת, אבל משהו לסיום וסורי שאני מעצבנת, העניין הוא שיש בדיגיטלי פרק בונוס שקשור לספר הזה ועוד לא קראתי אותו...
ואני לא חושבת שאני ארצה לכתוב ביקורת על הדבר הדיגיטלי הקטן הזה שכנראה רק מרחיב על משהו מנקודת המבט של ווס, אבל וואלה, יש מצב שכן.
אז סליחה מראש אם אני אעשה את זה, וסורי שאני כזאת קונטרול פריק פתטית שצריכה בכלל להגיד את זה. (זאת הייתה בדיחה. וכן, גם הסוגריים האלה הם ביטוי של היותי קונטרול פריק.)

_

"מה זה חשוב." הוא שתה את החלב עד הסוף והניח את הכוס. "שורה תחתונה - סרטי בנות הם דבר הזוי ומגוחך. 'אוי, תראו איך הם שונים ושונאים אחד את השני, אבל רגע - אולי הם בעצם לא כל כך שונים?' כזה."
"מאויב לאוהב. קלאסי."
"אוי, נו. ואת בטח חושבת שזה מגניב." הוא צמצם עיניים, רכן קדימה וליטף את ראשי. "ילדה מסכנה, מאוהבת באהבה. בבקשה תגידי לי שאת לא רואה שום קשר בין הסרט הזה למציאות."
סיקלתי את היד שלו מהראש שלי. "אתה באמת חושב שאני עד כדי כך טיפשה שאני מאמינה במסעות בזמן?"
"זה לא העניין." הוא הצביע על הטלוויזיה. "דווקא מסעות בזמן הם אולי הדבר הכי מציאותי פה. אני מדבר על קומדיות רומנטיות באופן כללי. זה לא עובד ככה במערכות יחסים אמיתיות. בחיים לא."
"ועוד איך כן."

איזה חומד של ספר!
אם צריכים הסחת דעת, ממתק לכמה שעות זה הספר הזה.
ליז רבה באופן תמידי עם השכן שלה ווס.
הם מכירים זה את זה מגיל אפס, שכנים אחד ליד השני אבל כעת הם במלחמה על החניה הפנויה היחידה ברחוב.
היא לא סובלת אותו בכלל ..
ואז שבועיים לפני סוף הלימודים חוזר לתיכון מייקל - הילד שיש לה קראש היסטרי עליו שנים.
כדי לקבל את החניה לתמיד, ווס מוכן לעזור לה עם מייקל... ודי ברור מה הולך לקרות.

לפעמים צריך ספר נוער קיטשי, מצחיק וחמוד כדי לעבור את התקופה.. וזה הספר הזה.

אולי אם הייתי נערה הייתי נהנית ממנו. בקריאה בוגרת זה ספר די מיותר והגיבורה מתבגרת מעצבנת. סיימתי את הספר ולכן שלושה כוכבים, אבל כנראה שלא הייתי מתחילה אותו ובטח שלא קונה אותו