“אהבתי את זה.
ממש אהבתי את זה.
ולא, אני לא הולכת לנסות להצדיק ולהגיד "כן, זה קלישאתי אבל-".
בלי אבל.
ככה זה, כמו שזה, זה פשוט בול, זה בטעם המושלם.
קודם כל, לדעתי זה ספר נוער טהור שמתאים גם לנשים שאוהבות רומנטיקה צעירה.
לגמרי תמים במובן הזה, לגמרי כיפי במובן הזה, הספר הזה פשוט מרגיש כמו אהבה ראשונה.
וזה כואב לומר, כי לא חוויתי אהבה ראשונה, אז כאילו - אני לא באמת יודעת איך זה מרגיש, אבל זה נחמד לראות ספר שמספר לך על אהבה ראשונה בדרך שמרגישה כל כך מוגנת ומוכרת.
זה פשוט קלישאתי וצפוי ומרגיש כמו סרט מוכר ולא מסובך מדי.
הספר הזה לא מחדש פאקינג כלום, עוקב אחרי נערה בת טיפש עשרה שגם מתנהגת ככה, שחושבת על אהבה בצורה מטופשת ותמימה, ומסבכת את הדברים כשהיא מקשרת בין מציאת אהבה לבין חיבור לאמה המתה.
ליז ואימה אהבו לצפות בקומדיות רומנטיות, וזה מה שמחבר אותה לאמא שלה, והיא חיה את חייה כאילו היא בסרט שאמא שלה כתבה - וזה כל כך לא מעצבן, כי נכון שדמות שחיה בסרט היא דבר מעצבן מאוד, אבל לא כשזה חלק מהותי מהעלילה ומההתפתחות של הדמות.
אין בזה משהו עמוק מדי למרות שיש פה עניין של איבוד הורה והתמודדות עם זה בשנה האחרונה של התיכון כשיש כל כך הרבה אירועים שמזכירים את האובדן - בכללי הספר די מתוק וקליל.
הספר הזה מרגיש כמו איך שהייתי רוצה שהילדות שלי תהיה, ואיך שהייתי שמחה למצוא אהבה בגיל צעיר.
הדברים האלה כמובן לא קרו, אבל אני לא זקנה ממורמרת, לקרוא על הקלישאות האלה עדיין עשה לי טוב, כמו שלקרוא על קסמים וסיפורי הרפתקאות - ממלא איזה משהו בנפש.
אני חושבת שהדיאלוגים בין הדמויות היו מאוד טובים, כל הדמויות הרגישו מאוד אמיתיות, והתפאורה של הסיפור הרגישה נעימה ומלאה.
זה היה קל להיכנס אל תוך הסיפור, זה היה קל לדמיין את הכול, זה היה קל להיות מושפעת מהשורות הרומנטיות שתפקידן היה להשפיע עליי - זה היה פשוט מצויין.
ווס היה כל כך חמוד, וכל כך טוב מכדי להיות אמיתי, וזה היה כל כך מושלם.
אני באופן אישי אדרג ארבעה כוכבים, כי עבורי בגיל עשרים ושש זה ממש לא ספר של חמישה כוכבים.
אבל אם הייתי נערה, הספר הזה כנראה היה משפיע עליי יותר ולכן הייתי נותנת לו דירוג מושלם, כי אני באופן אישי לא חושבת שחסר פה משהו.
אז לדעתי לא חסר בספר הזה שום דבר, נכון שיש המון איזכורים לסרטי קומדיה ושירים שאולי לא כל קורא מכיר, ושזה חלק מהותי מהחוויה של הסיפור - לי באופן אישי כמישהי שלא הכירה הרבה מהאיזכורים זה לא הפריע.
יש פלייליסט לכל השירים שהדמות מדברת עליהם במהלך הספר בסוף הספר, אבל אם מישהו פה מתכנן לקרוא את הספר הזה ורוצה את החוויה המלאה של היכרות עם השירים שעוברים בראש של ליז ומעשירים את עולמה - אז יש פלייליסט בספוטיפיי, better than the movies.
סיימתי לכתוב את הביקורת, אבל משהו לסיום וסורי שאני מעצבנת, העניין הוא שיש בדיגיטלי פרק בונוס שקשור לספר הזה ועוד לא קראתי אותו...
ואני לא חושבת שאני ארצה לכתוב ביקורת על הדבר הדיגיטלי הקטן הזה שכנראה רק מרחיב על משהו מנקודת המבט של ווס, אבל וואלה, יש מצב שכן.
אז סליחה מראש אם אני אעשה את זה, וסורי שאני כזאת קונטרול פריק פתטית שצריכה בכלל להגיד את זה. (זאת הייתה בדיחה. וכן, גם הסוגריים האלה הם ביטוי של היותי קונטרול פריק.)
_
"מה זה חשוב." הוא שתה את החלב עד הסוף והניח את הכוס. "שורה תחתונה - סרטי בנות הם דבר הזוי ומגוחך. 'אוי, תראו איך הם שונים ושונאים אחד את השני, אבל רגע - אולי הם בעצם לא כל כך שונים?' כזה."
"מאויב לאוהב. קלאסי."
"אוי, נו. ואת בטח חושבת שזה מגניב." הוא צמצם עיניים, רכן קדימה וליטף את ראשי. "ילדה מסכנה, מאוהבת באהבה. בבקשה תגידי לי שאת לא רואה שום קשר בין הסרט הזה למציאות."
סיקלתי את היד שלו מהראש שלי. "אתה באמת חושב שאני עד כדי כך טיפשה שאני מאמינה במסעות בזמן?"
"זה לא העניין." הוא הצביע על הטלוויזיה. "דווקא מסעות בזמן הם אולי הדבר הכי מציאותי פה. אני מדבר על קומדיות רומנטיות באופן כללי. זה לא עובד ככה במערכות יחסים אמיתיות. בחיים לא."
"ועוד איך כן."”
