ביקורת ספרותית על מולכו מאת אברהם ב. יהושע
ספר טוב

---

מולכו, גיבור הספר הזה הנודע לקורא אך ורק בשם משפחתו, הוא גבר בן חמישים ואחת, רואה חשבון אפרורי ומהודק, איש משפחה, יליד ירושלים שמתגורר בחיפה. בפיסקה הראשונה של הספר אנחנו עדים לרגע שבו מתה אשתו של מולכו לאחר התמודדות של מספר שנים במחלת סרטן השד. היא מתה בביתה, כבקשתה, והעד היחיד למותה הוא מולכו עצמו, זה שסעד אותה בשנים האחרונות. היות וזו שעת לילה מאוחרת הוא מותיר לעצמו מספר שעות בטרם יודיע את הדברים למעגלים השונים בחייו - לחמותו בת השמונים ושתיים שאיבדה זה עתה בת, לשלושת ילדיהם הבוגרים שמוזכרים בתחילה רק בכינונייהם - הסטודנט, החיילת והגימנזיסט, לרופא המטפל, לשכנים ולחברים, וכמובן לחברותיה הרבות שהמשיכו לעטוף אותה במחלתה. לא רק את שמו של מולכו אנחנו לא מכירים כאן אלא גם את שמה של אימו, של חמותו ושל אשתו. גם שמות הילדים נגלים בשלב מאוחר מאוד ובדרך אגב, משל אין כאן אנשים אלא אך ורק פונקציות שיצקה בהם הרשת המשפחתית והחברתית.

לאורך שנה שלמה - ארבע עונות וחמישה פרקים בספר - מנסה מולכו להילחם בבדידותו ובעיקר לחפש לו בת זוג. והוא עושה זאת בכל מניפת הכלים שעומדת לרשותו ושהצליח לפתח בחמישים שנות חיים. המניפה הזאת אינה רחבה ביותר, ובעיקר אינה כוללת רגשות. מולכו הוא מטפל ומטפח מטבעו, אבל כזה הנשאר ברמה הפרקטית - הוא יודע לדאוג למקום נקי, להזין, להלביש, לסעוד, לדאוג לשיכוך כאבים ולטיפול פיזי, למקום נעים ונוח ולהקטנת הכאב. כשם שתמך באישה חולה ועל אף שמרגע האבחנה סירבה לשכב איתו הוא נשאר נאמן לה וקיים את כל בקשותיה, כך הוא ממשיך לטפל פיזית בילדיו הבוגרים והמתנכרים, לשמור על קשרים משפחתיים חזקים עם חמותו המתגוררת בבית אבות סמוך ולבקר את אמו הירושלמית בצורה תדירה. באותה דרך הוא מתנהל עם הנשים המועמדות לו כבנות זוג. מנחם פרי מספר בכריכה האחורית על חמש, אבל איכשהו שתיים נעלמו מעיני והצלחתי לספור רק שלוש: אישה מהמשרד שהתאלמנה שלוש שנים קודם וגם שמה אינו מוזכר, יערה שבה היה מאוהב בתיכון ושחידוש הקשר איתה מגיע בצורה מוזרה ואפילו קצת קריפית, ובת של מכרה של חמותו שהגיעה מברית המועצות ומעוניינת לחזור לשם. אף אחד מהקשרים לא בא ביוזמתו של מולכו, אבל לאחר שהקשר הראשוני נוצר, הוא לוקח את תפקיד ההובלה - מסיע, בוחר מקומות, רוכש כרטיסים, מכיר, מצעיד, מאכיל ומלביש. ואיכשהו כל האינוונטר הזה אינו מספיק כי בכל אחד מהקשרים הוא בעיקר נזכר באשתו, זאת שכבר מתה אבל הוא לא מצליח להשתחרר ממנה. ואולי זה פשוט מוקדם מדי.

מולכו הפרקטי הוא גם רואה חשבון, והוא עושה את זה לאורך כל העלילה - מחשבן דברים. את הכסף שהפקיד לציוד הרפואי, את הסכומים שהוא נותן לבנו הצעיר, את הסכומים שעולות לו נסיעות שונות בארץ ובחו"ל, את מה שחייבת לו העבודה ואת מה שהוא חייב לחמותו. בתוך אווירת החשבונאות הזו ניכר כמה אינו רוצה להיות חייב לאחרים או שאחרים יהיו חייבים לו, ואולי גם זה מה שמחפה ומפריע לתקשורת הזוגית באירועים השונים. מעבר להתחשבנות, מולכו גם מחפש לאורך כל הספר, והחיפושים האלה מוליכים אותו בתוך סצנות סוריאליסטיות אם בעיירה גלילית שאליה הוא בא לעשות בקרת חשבונות במסגרת תפקידו ומגלה שהמזכיר נעלם, אם ברחובות חיפה בחיפוש אחר הבן שמאחר לחזור מטיול של תנועת הנוער, ואם ברחובות ברלין המערבית או ברלין המזרחית - סיטואציה שמאוד מוכרת ומציאותית למי שקרא את הספר בעת צאתו לאור ב- 1987, אבל שנתיים מאוחר יותר כבר הפכה להיות חלק מההיסטוריה.

זה הספר השני של א"ב יהושע שאני קוראת. כמו את הקודם, מר מאני, גם אותו גיליתי בספריית הרחוב, זו שקולטת ספרים מלפני שלושים וארבעים שנה שערכם ירד בעיני הרוכשים והקוראים במקור. בין שני הספרים יש הרבה דימיון. גם חיצוני בחלוקה לחמישה חלקים, גם זהותי, עם דמות ראשית שהיא גבר בשנות העמידה ממקור ירושלמי שורשי, וגם תמטי יותר בסיטואציות סוריאליסטיות על גבול הקפקאיות. עם זאת הספר הזה הרבה יותר קריא מ"מר מאני" כי הוא בראש ובראשונה סיפור - סיפורו של התמודדותו של איש אחד פרטי עם אובדן אחד פרטי, עם עיבוד האבל ועם קשרים משפחתיים וחברתיים. להבדיל מהדיאלוגים החצויים שמופיעים במר מאני ומנסים לגלול יחד היסטוריה ציונית של מאתיים שנה, הספר הזה הוא הרבה יותר אישי ופרטי ועל כן גם נוגע ללב.

» ביקורות נוספות של נצחיה
» ביקורות נוספות על מולכו