ביקורת ספרותית על מולכו מאת אברהם ב. יהושע
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שבת, 3 בספטמבר, 2022
ע"י בועז


בשנים האחרונות טיפל מולכו במסירות באשתו הגוססת מסרטן. הוא הכין לה בית חולים זוטא בתוך הבית, וסעד אותה כאחות רחמניה. בסוף הסתיו היא הולכת לעולמה, ומולכו, לצד העצב העמוק על מותה, חש גם שחרור. עכשיו הוא חופשי, לבקר באופרה ובקונצרטים, להכיר נשים, לנסוע לברלין (אשתו, שעלתה משם לפני המלחמה, סירבה לבקר בגרמניה. באחד מהרגעים המשעשעים המפוזרים בכל הספר, תוהה מולכו כשהוא מגיע לווינה, האם החרם שהטילה אשתו המנוחה על גרמניה חל גם על אוסטריה)
מולכו הוא גבר חיפאי בתחילת שנות החמישים לחייו, רואה חשבון במשרד הפנים, אב לשלושה ילדים מבוגרים שהיחסים שלו איתם קרירים משהו, יחסים קרובים הרבה יותר יש לו עם חמותו היקית. הוא יליד ירושלים ממוצא מזרחי/ספרדי, פרט ביוגרפי שכנראה היה חשוב מאוד ליהושע, מכיוון שהוא שב ומזכיר אותו כמה פעמים במהלך הרומן. מולכו (שאת שמו הפרטי, כמו שמה של אשתו המנוחה, חמותו ואמו לא מגלה הסופר) יוצא למסעות רבים בשנת האבל, בארץ - לירושלים, לעכו ולגליל העליון, ולחו"ל - לפאריז, וינה וברלין (פעמיים!) כל מיני נשים משודכות ומשתדכות לו בנסיבות שונות ומשונות. אהובת נעורים שבה לחייו ומשודכת לו בצורה פרוורטית שרק מוח מקורי וגאוני כשל יהושע יכול להמציא, ולא ארחיב כדי להימנע מספוילר.
המחשבה שהעסיקה אותי לאורך קריאת הרומן, שיצא לאור בשנת 1986, שהוא לא יכול היה להיכתב בימינו. שמו של הספר היה יכול להיות "מולכו מחפש אנשים שנעלמים לו". לאורך כל הרומן מולכו עוסק בחיפושים, הנשים איתן הוא יוצא נעלמות, בנו התיכוניסט נעלם, אפילו ראש מועצה מקומית נידחת בגבול הצפון, שמולכו נסע אליה בעקבות דיווחים על אי סדרים בניהול הכספים, גם הוא נעלם לו, ובמהלך עשרות עמודים, אולי המשעשעים ביותר בספר, דרוך הקורא הסקרן (כלומר אני) לגלות האם ימצא מולכו בסוף את ראש המועצה. המציאות החפשנית הזאת הייתה בטלה ומבוטלת כליל בימינו, כאשר בשיחת טלפון או בהודעת ווטסאפ היה מולכו מאתר את נעלמיו תוך זמן קצרצר והרומן היה מתקצר לנובלה, מקסימום.

ההומור של יהושע דק, מרומז, לא מתנפל. הוא מפוזר זעיר פה וזעיר שם לאורך הרומן, אבל המשפט המבדר ביותר מופיע בסופו, אחרי שמולכו חוזר מהמסע האחרון שלו מעבר לים הוא מהרהר כי "אנחנו לא מעריכים מספיק את נעימותו של מזג האוויר הישראלי, את אנושיותו העמוקה".
12 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
עמית לנדאו (לפני 3 שנים)
יופי של ספר!
בנצי גורן (לפני 3 שנים)
תודה בועז. ספר מהטובים.
מורי (לפני 3 שנים)
בהמאהב יהושע היה בוטה יותר בהומור ושם צוחקים בקול. במולכו חזר יהושע לחיפה והתעדן.





©2006-2023 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ