ביקורת ספרותית על המשפחה בקומה העליונה מאת ליסה ג'ואל
ספר טוב

---

הספר הזה לדעתי יותר טוב מהקודם שלה ("ואז היא נעלמה") ולו רק בגלל יצירת המתח בצורה יותר מהודקת וגם בגלל שהספר הזה קצר יותר כלומר פחות נמרח.
בספר הזה הסוף לא ידוע מראש כמו בספר הקודם.
אמנם גם פה יש מצב נתון שאיתו מתחיל הספר ועליו הספר מתקדם עם פיזור הערפל על הסיפור אבל בדרך ישנם טוויסטים שלא את כולם הצלחתי לחזות.

אז הסיפור מתחיל עם סיפורה של ליבי - תינוקת שחולצה לפני 25 שנים מתוך בית בו נמצאו 3 גופות ו2 ילדים שהוכרזו מאז כנעדרים.
ליבי היא אותה תינוקת שעם הגיעה לגיל 25 יורשת את הבית הזה ומתחילה לחקור את העבר האפל שגרם לטרגדיה.
הסיפור מובא כל פעם מנקודת מבט של מישהו אחר. ליבי היא רק קול אחד.
יחד עם הסיפור שלה ישנו גם הסיפור של לוסי - אחת מהילדים שנעלמו. סיפור חייה מובא אלינו בזמן אמת כאשר היא כבר מבוגרת.
הנרי, האח השני שנעלם, מספר את הסיפור של העבר. מה קרה בבית ואיך הכל התחיל.
אלה הם שלושת הקולות של הסיפור וכל פרק מגיעה מנקודת מבט אחרת לסירוגין. ככה העבר מתחלף עם ההווה לסירוגין וזה מייצר עוד יותר מתח שכל פרק נגמר ואתה חייב להתחיל את הפרק הבא...
רק לקראת סוף הספר נסגרים כל סימני השאלה וכל החלקים בפאזל מתחברים.
הבנתי שיצא ספר המשך שלא תורגם לעברית. אני יכולה להבין על מה נכתב ספר ההמשך. היה משהו קצת לא גמור לגמרי בסיום אבל זה גם היה יפה ומציאותי להשאיר את זה ככה...


הסיפור מעניין. העמודים רצים... בסוף זה מה שחשוב.

» ביקורות נוספות של אוהבת לקרוא
» ביקורות נוספות על המשפחה בקומה העליונה