ביקורת ספרותית על חיילת - קודה #2 מאת פאולינה טוכשניידר
ספר לא משהו

---

תגידו, מה הופך כתבים של אדם כלשהו לספר ממש?
ונכון שגם ספרות זולה או רומנים רדודים ומביכים נכנסים בסופו של דבר תחת המטריה של 'ספרות'?
ואם הוצאה מוכרת מאגדת כתבים לכדי ספר בפורמט מעניין והכל, זה נותן לכתבים האלה תוקף?
הספר הזה היה לי מוזר. בסדר, תיאורים של חיילת שצריכה להתמודד עם הצבא המפחיד וכל הדברים המוכרים, הכל כתוב בסגנון יומני ורגיל, ואין שום דבר מיוחד.
כן יש את העניין הזה שנוגע ואמיתי ותיאור אותנטי, אבל מה? יומן, איך לא יהיה נוגע אמיתי ואותנטי? הייתם מוציאים את היומן של הבן המתבגר שלכם ששם היטיב לתיאור כל קונפליקט וסערת רגשות כספר? מה אמור להרגיש מי שקורא אותו?
כפי שניתן לראות, יש לי הרבה שאלות.
את הספר קראתי בתחב"צ כל בוקר, והוא לא משעמם ובסדר, כולנו עוברים חוויות בצבא ולכולם קשה, הספר לא כתוב בצורה מתבכיינת או משהו אבל נו נו, הוא לא החזיק בעיניי.
קצת אספיילר ואגיד שבסוף היא משתחררת דרך קב"ן והיא מקבלת בעקבות זה יחס לא טוב מכל חבריה לפלוגה (או מה שזה לא יהיה) וממש ככה נגמר הספר.
זה קצת מתחבר לי לכל הקונספט של תשע נשמות עם הדעות המבריקות שלהם והכלכך עדכניות ומיוחדות, שיש מצב שמה שתפס אותם בספר הזה ושגרם להם להוציא אותו כבפני עצמו - זאת אולי העובדה על האזכורים הקטנים של עמדת החייל הקטן שלא מבין שהוא חלק מצבא כיבוש ודיכוי ושאולי פתרון של עריקה הוא לא-
בכל מקרה, אחריו התחלתי גם את הספר הראשון של אותה סדרה הלא הוא "ילד" של עמרי חורש, אבל ממנו פרשתי מאוד בהתחלה. לא אערב שמחה בשמחה, אבל נראה לי אני פורש סופית, משהו לא ברור לי עם הבחירות של ההוצאה, ויש לי כלכך הרבה דברים טובים על המדף
אגב, אני זוכר שראיתי איזה פוסט שהם אמרו שיש בדרך כמה תרגומים חדשים של צווייג, אז לפחות זה...

ככה או ככה, מה אתם מחפשים בספר? יעניין אתכם לקרוא יומן רגיל על חייה של חיילת מפונקת ששובצה לבסיס סגור וצריכה להתנהל עם הסדר והארגון היודעים לשבח של צהל? או יומן אנונימי של אדם שאתם לא מכירים? מילא יומן של מישהו שהתחברתם לסגנון הספרותי שלו וכד', אבל סתם ככה?

» ביקורות נוספות של oziko
» ביקורות נוספות על חיילת - קודה #2