יש ספרים שמטלטלים ויש ספרים שמטלטלים ומעוררים מחשבה , ויש כאלה שפורטים על נימי
נפשו של הקורא , ויש כאלה שהם גם וגם וגם , וכזה ספרה הראשון של ליאור הוכמן דובים בשממה
רומן משפחתי חשוב מרגש ועמוק או יותר נכון יצירה ספרותית משובחת נוגעת בה נחשפים מכתבים
שכתבה אם לאורך טיפולה עבור הפסיכולוגית שלה אותם מגלה בנה ומחבק בכמיהה ובהתרפקות
בהם גם מגלה מי באמת היתה אמא שלו...
האם אנחנו מכירים טוב את עצמנו ? האם סיפורי הילדות שלנו הם אלה שבעצם עיצבו אותנו ?
עד כמה אנחנו מכירים את ההורים שלנו?
האם באמת ניתן להכיר את כל האמת שלהם או שבעצם אין אמת אחת ? ....
בכתיבה רגישה עדינה , לעיתים אף בעומס של רגשות , מגוללת ליאור את סיפורו של אורן
עובד סוציאלי בפנימיה של ילדים שהוצאו מהבית .
אורן אח של שירה , הם קשורים מאוד אחד אל השני ועשו ביניהם הסכם של אחים עוד מילדות
שכשאחד מרגיש בודד או עצוב וצריך אוזן קשבת השני יבוא לעזרתו .
איילה אמו של אורן נפטרה לפני שנים רבות .
יחסו עם אביו יפתח ידעו עליות ומורדות עקב גירושי הוריו, הסדרי ראיה וכל האמור בהם אשר נתנו
בהם אותותיו ... כך גם יחסו של אביו יפתח עם אימו נותק ואף כשעמדה בערש דווי בחר יפתח לא
ללכת לבקרה עד יום מותה .
בעקבות מותה מתגלה קופסה של הון אנושי עבור אורן , מכתבים אותם הותירה איילה אצלה .
יפתח מנסה לחדש עם אורן קשר ומעדכן אותו על קופסת המכתבים , שירה לא מעוניינת לשמוע ממנו
והוא כמו נכנס אל תוך תיבת פנדורה , בה נחשפים לו סודות של סיפורו המשפחתי , מתקלפות אט אט
שכבות , מתגלים להם קשיים ומשברים, הכאב נחשף והלב נרפא לו מחדש ....
ספר ביכורים מעולה , הכתיבה עוצמתית , בהירה עשירה מלאת דמויים ומטאפורות מעוררי מחשבה
ואף יותר מכך מעוררי אמפטיה ותחושת הבנת הדמויות בצורה בלתי רגילה ובפרט חשתי חמלה
והזדהיתי כאמא עם הנפש האימהית של איילה ... ממליצה מאוד !!!

















