בנובלה קצרה (הוצאת פטיט של תשע נשמות, אחרי הכל...) עם הרבה קווים ביוגרפיים של הסופר עצמו נפרש רומן קצת מוזר בין ילד בן 8 לנערה בת 18. הילד, שאביו מת ואימו תלויה בו והנערה שבאה להיות לעוזרת בית. הילד מוצא בה משהו יפה והנערה כאילו מבינה אותו אך מתנהגת באדישות.
הספרון נגמר בחיים היותר מבוגרים של הילד, כאילו נעשה דילוג גס על חלק נכבד מהחיים שלו ושלה, והסוף מסתיים בזיקנה שלו.
ז'ק שובירה גם כן איבד את אביו בגיל צעיר מאוד ולמעשה לא הכיר אותו, בבגרותו היה לרופא צבאי ומשם גם הפך לרופא אזרחי רגיל - מה שתואם לעובדות שמסופרות על הילד.
הסיפור קצת מוזר כי בכל זאת, אהבה ממבט של ילד זה לא דבר בשל, וקשה מאוד לבטא את זה בצורה טובה ולכן גם נוצר איזה משהו לא ברור בתיאורים ובמשיכה שלו, אבל התחושה הכללית והמשפחה שלו, הכל מרגיש אותנטי וטוב. גם היחס של אליזה אליו, בתור נערה גדולה (לפחות ביחס אליו) שמגיבה להתנהגות כזאת מצד ילד מרגישה לא מופרכת. מה שמאוד אהבתי זאת הצורה בה הסיפור מונגש. כאילו מסופרת תקרית קריטית בחייו של הילד - ההגעה של אליזה והחיים לצידה ולחוסר החיבור ממנה, ואז דילוג גדול כאמור עד לחיים הבוגרים שלו. יש בזה משהו אמיתי ונכון של כמו הצבת זרקור על תקרית אחת בחיים, שגם לא בהכרח משפיעה באיזה שיגעון חושים כי לאחרמכן בחיים הבוגרים של שניהם אין איזה רומן או משהו מיוחד, וזה הרגיש מדויק ויפה.
אבל שוב, הסיפור עצמו של הדינמיקה בין הילד לאליזה, קצת לא יורד חלק בגרון. משהו שם מוזר, והחיספוס ניכר בזרימה של העלילה עם התאימות שלה למציאות המוכרת.
מה שלא כלכך הפריע לי כי בסופו של דבר במוצר המוגמר הספר לא רע בכלל, ויש בו מה לתפוס.
(בעלילה יש גם התייחסות לעניין של הילד עם אמא שלו וחיי הצבא של אבא שלו, אבל לא ראיתי בהם עיקר כלל והם לא משפיעים על הקו העיקרי)
אז בסדר, אבל לא בסדר בסדר
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
