יואו יואו יואו הבנתי משהו מה זה חשוב!
תמיד שאלתי את עצמי למה רענן שקד לא עושה משהו עם כישרון התסריטאות שלו חוץ מלריב עם אנשים בפייסבוק על פוליטיקה ולרמוז שהם חיים בסרט.
שמתם לב פעם שהדבר היחיד שהוא כתב והייתה לו תהודה זו סדרה על כך שהורות זה בלתי הפיך?
גם בזה נאשים את הילדים, רענן?
שבלעדיהם אין לך חומר לכתוב סדרה?
שהם ייבשו לך את ביצות החולה של ההשראה?!
תיכף תגיד שגם עבורם בכלל ייסדת את קבוצת הפייסבוק ה-הו-כה-חשובה:
"המקום שאליו הולכים רעיונות טובים כדי למות" (זה אמיתי!! הבנאדם אשכרה פתח קבוצה כדי להתלונן יחד עם חבריו לברנז'ה שאין לו דרך לפרוץ קדימה עם הרעיונות שלו...)
לא חשוב.
אתמול צפיתי בסרט "ברבי". כן כן, אני יודעת מה אתם שואלים את עצמכם.
זה בכלל לא בגלל שזה היה חינם, פשוט התסריט היה מדהים. (לא)
זה התחיל בכך ש"כל ילדה גידלה בילדותה ברבי כהכנה לחלומה הגדול ביותר - החלום להיות אמא..."
והסתיים בשחרור האישה.
(גלולות, וייי!)
ועכשיו תואיל בטובך רענן להגיד לי למה בזבזתי שעתיים מחיי על סרט של ברבי כי אתה עסוק בלכתוב תסריטים שאף פעם לא יקרו כדי להצחיק את הקוראים שאתה מדמיין בראש שיהיו לספר שלך.
כי זה התסריט שרשמת בספר "תגיד אבא":
"בקרוב יתחיל הסרט האמיתי של חיי, והוא יהיה מז'אנר האימה. העלילה: יצור קטן וצורח מתפרץ באופן בלתי צפוי מבין רגליה של אישה ומאיים להחריב כליל את חייהם של בני זוג פסטורליים, תוך שהוא פולט נוזלים, משבש הליכים ובעיקר לא מוכן לעזוב בשום תנאי. בסצנת השיא ממררת האישה בבכי היסטרי:'למה שלושתנו לא יכולים פשוט לחיות בהרמוניה?' והגבר, שבשלב זה כבר נואש ואטום לחלוטין, ורק עונה לה בקול רפה מבין דפי העיתון המסתירים את פניו: 'הרמוניה? זה ליד פרויקט המשתלה? בכמה מוכרים שם עכשיו?'..."
ואני בתמימותי חשבתי שספרים וסרטים אמורים לצייר לנו עולם יפה יותר.
לפחות האישה שלך כן קידמה משהו בעל ערך. הרמוניה. במקרה שלה הרמוניה בין העגבנייה שעטופה במיץ של עצמה ותחובה באופן מדהים בפיתה מהסופר כי זו הייתה המשימה.
אבל עדיף ריאליטי גרוע על פני חלומות במגירה. אנשים שם באמת חוברים אחד לשני, ולא נתקעים עם חבריהם מהעבר, ואפילו אשתך בחודש התשיעי הבינה שעדיף להיות בתנועה...
והנה למה צפיתי בסרט ברבי.
והנה גם מידע שלא ידעת עלי - אני רופאה. ההכשרה שלי? כמו שאתה הוכשרת להיות תסריטאי רענן. יכולתי להיות, אבל אני עצלנית מדי לזה.
אז הנה אבחנה בחינם ממישהי שיכלה להיות רופאה, כמו ששיתפת אותנו בתסריט חינם ממישהו שיכל להיות תסריטאי ובמקום זה כתב ספר נלוז:
אתה סובל ממקרה חמור של מקש"ש בכ"א כלמ"נ
(מקרה קלאסי של שימוש בכישרון כתיבה אדיר כדי לקדם מטרה נלוזה)
וזה מסדר את כל הכוכבים! זה מסביר באופן מדויק מדוע התסריטים שבבסיסים הרעיונות הטובים שלך ממשיכים לדשדש מאחורי רעיון איום (סרט סגידה לממציאת ברבי?!), אך כזה שתסריטו רוכב על טרנדים של העצמת נשים, פיתוח מודעות לשוויון גזעי, ומלחמה בשמנופוביה.
ובזמן שהמטרה העיקרית של רענן היא לתאר למה הוא וחבריו מובסים שוב ושוב על ידי יוצרי סרטים איומים, המטרה של יוצרי הסרטים האיומים היא למצוא כותבים כמו רענן ולהביס אותם.
אתה מבין עם מה אני צריכה להתמודד פה?!
אלה הסרטים שאתה רוצה שיחנכו את ילדייך?
ומילא זה, אבל גם נראה לי שאתה לא כזה מכבד את קוראייך.
אולי במקום לחלוק איתנו את שיטות הפאסיב אגרסיב שלך (שלא נאמץ, אנחנו בעצמנו גרים במושב מורדי המקלחות מספרך):
"ברגע שמישהו סביב השולחן מתחיל לדבר אתה מבין שהלך על חצי השעה הקרובה. 'המדקר שלי, שהוא גם סמכות רוחנית מדהימה, אתה חייב לנסות אותו, הוא מה-זה הוציא אותי מהתקיעות.' האיש לא יסתום בקשר לזה עד שתבקש ממנו את הטלפון. בסוף תיכנע ותבקש את הטלפון רק כדי להעביר נושא, תוך שאתה מתאפק שלא להחזיר לאיש את התקיעות שממנה נחלץ, כשהפעם ראשו עמוק בתנור..."
ואני לא אמשיך לצטט כי אני עסוקה בלקוות שלא הבנתי נכון את ההמשך.
והנה למה צפיתי בברבי.
לפי הסרט ברבי אמירות כאלה לא מקובלות. לא דוחפים ראשים של בובות או של אנשים לתנור. ואם זה כבר קרה שמישהו טיפל בברבי לא בעדינות, אז כולנו מתחנפים אליה.
נכון שכבר ידעתי על זה, אבל עדיף תזכורת של המובן מאליו, של איך מתנהגים - מאשר לצחוק מאלימות ומהקטנת האחר...
זה לא היה מגניב בשנות התשעים (שבהם שמתי פתק בדגם דמוי הכותל בכיתה וביקשתי שתהיי לי ברבי ג'ינס הפתעה, וברור שהציצו בזה וצחקו עלי, ועוד לא הבנתי שאני מוחרמת...)
ולא בשנות האלפיים עשרים ומשהו.
למה אני צריכה לפחד לדבר, כי אני לא שפילברג?
ואם רק היית חולק איתנו משהו שהיית חולק עם אותם אנשים עלומים שאמורים להכיר בכך שהרעיונות הטובים שלך לתסריט הם טובים, ורעיונות איומים הם... ובכן - איומים...
וחוץ מזה - אחרי שתסיים את הפגישה ההו-כה-חשובה שלך עם אנשי המפתח,
(בפגישה אתה תגיד שהרעיונות שלך טובים והם יסכימו איתך. גם בטח תדברו קצת על ישראל וכולם יגידו שהם מאוד נגד מה שרע ובעד מה שטוב ואז הם יחתימו ילדה ממועדון מיקי מאוס. בזום, מול פנייך הלא משתאות.)
כל מה שתרצה זה לספר על זה לחברים מהעבר שלך.
אבל גם עם חברייך אתה כנראה עסוק בלצחוק על "בטיפול" של אסי דיין כמייצג את עולם הפסיכולוגיה.
נחש מה? ליאור דיין עשה מזה סדרה על נורמליות, בלי כל האמצעים שלך יש.
כי לעניות דעתי ודעת שאר מתענייני הסדרה על נורמליות (הגרועה מהסדרה הלא קיימת שכתבת בראש אך מצד שני קיימת!)
זה יותר מעניין לחתור לנורמליות, מה שגם אתה מדבר עליו שהכי חשוב - מלהגיד שלפסיכולוגיה אין מה להציע במה שאתה באמת רוצה לשאול. אז תשאל! למען השם.
אה, וגם בסרט ברבי היה קטע של ציורי ברבי עם מחשבות על מוות כמשקפים עולם פנימי.
זה מה שעשתה איתי המטפלת שלי באומנות.
אז אם אתה רוצה לשאול את הפסיכולוג שלך איך לקרוא לילד שלך אז תשאל. אתה משלם לו על זה.
ואם אתה לא רוצה להשתתף בשיחה על המדקר, אז תשאל: "זה חשוב לך שאני אשתתף בשיחה הזו על המדקר?"
כן זה עד כדי כך פשוט. זה פשוט כמו להבטיח שלום עולמי בעולם הברביות.
פשוט כמו לרגש בסצנה שבה קן מנגן לברבי שיר עם מדורה וגיטרה, ולכל ברבי יש את הקן שלה, וגם אם היא יושבת ליד קן אחר אז קן הראשון מקנא רק לרגע ואז הוא נזכר שהקן השני הוא בדיוק אותו דבר רק אסייאתי, אז אין מה לריב.
וגם כשיש מה לריב אז יש להם טקטיקה מושלמת, שהלוואי שמנהיגנו יאמצו. אם כבר, רענן, אם אתה רוצה להציע למנהיגינו מה לעשות - תראה את הקטע שבו קן מתכנן את המריבה עם הקנים השניים.
בקיצור אני ברשותך לא אסיים את הספר הזה, כי באמת שהשתפרת בספר החדש על הלימונים והחיים אז אין טעם לחזור לעבר.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
