ספר זה הוא השני בטרילוגיה "סיפורי דנציג" של גראס. טרילוגיה זו כוללת את "תוף הפח" ואת "שנות כלב". ואכן הגמד המתופף מוזכר פעמיים בשולי הסיפור. גראס, יליד דנציג, ממקם את גיבורו, מאלקה, בעיר דנציג בשכונת פועלים עניה. הגיבור וחבורתו למדו בבית הספר "קונארדיום", כפי שלמד הסופר עצמו. גראס כותב, איפוא, על עולם המוכר לו היטב, דנציג בשנות ה-30' וה-40' של המאה הקודמת. זו עיר בה חיים גרמנים, פולנים וקאשובים, קבוצה אתנית הדוברת שפה ייחודית שחבריה מגדירים עצמם כפולנים. יצוין כי גראס, בן לאב גרמני ולאם קאשובית, הגדיר עצמו כקאשובי (למרות שהעדיף לכתוב בגרמנית).

הסיפור מסופר, בדיעבד, מפי בן כיתתו, פילנץ, חברו הקרוב ביותר של הגיבור. מאלקה הוא דמות יוצאת דופן שבני כיתתו מתקשים לעכל. הוא מצהיר על רצונו להפוך למוקיון, ואכן נראה שהוא מצליח בכך כבר בימי בית הספר. האם הוא אדם מאמין - הרי הוא הולך באדיקות למיסות, ומחכה בדבקות ללחם הקודש, או שמא לא? מאלקה עצמו העיד על עצמו שהוא מאמין בבתולה מריה אבל לא בבנה הצלוב. הגיבור גדול בשנה משאר בני כיתתו - עוף מוזר, לא קונפורמי, בהשקפותיו וגם במראהו.

זהו למעשה סיפור ההתבגרות של דור צעירים בפרובינציה בגרמניה הנאצית. כמו כל הצעירים הוא עובר את המסלול במפלגה הנאצית. הוא גורש מה"יונגפולק" כי סירב להעביר פעולות לחניכים אבל המשיך ב"היטלר יונגד". כל הפעילות הזאת נמצאת ברקע ואינה תופסת מקום מרכזי בחיי הגיבור או חבריו. אבל היא נוכחת שם כמו גם גל הבקשות לשינוי שמות פולניים לשמות גרמניים ששטף את החברה הבוגרת. מלאקה אינו נמנה עימהם.

למלאקה ולחבורתו עניין רב בספינות מלחמה – הרי דנציג היא עיר נמל. השחיה לאוניות הטבועות ממלאות חלק ניכר מזמנם. חלק זה ארוך למדי ולעיתים מייגע.
המסגרות החברתיות המוזכרות ביותר בסיפור הן בית הספר, ממנו מסולק מאלקה לאחר שהודה בגניבת אות הצטיינות מגיבור מלחמה. ואכן צוות בית הספר משקיע מאמצים להכין את הבוגרים לצפוי להם. זה נעשה באמצעות "השילוש הקדוש" הצבאי – נציגים נבחרים של חיילות האוויר, הים והיבשה באים לשאת דברים בפני התלמידים. אחרון מגיע מאלקה שכבר גויס. הוא איש כוחות היבשה שהשמיד טנקים רוסים רבים, אבל דווקא ההרצאה שלו לא יוצאת אל הפועל, הוא מתעקש להרצות בבית הספר ממנו סולק.
השפעת המלחמה אינה נושא מרכזי אבל היא מוזכרת ברקע. מאלקה ביקש מחברו הטוב שידאג לו לנר נשמה שכן משפחתו של פילנץ, שכלה את הבן הבכור ולכן המוקצבים להם יותר נרות נשמה....

הכנסיה הקתולית מיוצגת על ידי הכומר גוזבסקי. הנאבק על נשמותיהן הרכות של הילדים כשהוא נעזר בחבורת פוחזים המשמשים כנערי מזבח. הדאגה העיקרית שלו שאם מאלקה ירצה בכנסיה ידאג להכניס את האמונה והתפילה כדברים המסייעים לחיילים בחזית.

חלקים מהספר משעממים וניכרות חזרות על אותם נושאים. למרות שמדובר עלילה ליניארית, קשה לעקוב אחר התפתחות הסיפור. הדמות המרכזית מעניינת ודרכה הסופר מצליח לתאר את החברה כולה, אך זו נשארת תמיד ברקע. גילוי נאות, אני אוהב פחות את ספריו של גראס מאשר של סופרים גרמנים בני דורו.

גם את הספר הזה מצאתי בין הספרים שנזרקו מביתה של מדי סינטוב ז''ל.

השורה התחתונה: ספר בינוני, בעיני.

ספר זה הוא השני בטרילוגיה "סיפורי דנציג" של גראס. טרילוגיה זו כוללת את "תוף הפח" ואת "שנות כלב". ואכן הגמד המתופף מוזכר פעמיים בשולי הסיפור. גראס, יליד דנציג, ממקם את גיבורו, מאלקה, בעיר דנציג בשכונת פועלים עניה. הגיבור וחבורתו למדו בבית הספר "קונארדיום", כפי שלמד הסופר עצמו. גראס כותב, איפוא, על עולם המוכר לו היטב, דנציג בשנות ה-30' וה-40' של המאה הקודמת. זו עיר בה חיים גרמנים, פולנים וקאשובים, קבוצה אתנית הדוברת שפה ייחודית שחבריה מגדירים עצמם כפולנים. יצוין כי גראס, בן לאב גרמני ולאם קאשובית, הגדיר עצמו כקאשובי (למרות שהעדיף לכתוב בגרמנית).

הסיפור מסופר, בדיעבד, מפי בן כיתתו, פילנץ, חברו הקרוב ביותר של הגיבור. מאלקה הוא דמות יוצאת דופן שבני כיתתו מתקשים לעכל. הוא מצהיר על רצונו להפוך למוקיון, ואכן נראה שהוא מצליח בכך כבר בימי בית הספר. האם הוא אדם מאמין - הרי הוא הולך באדיקות למיסות, ומחכה בדבקות ללחם הקודש, או שמא לא? מאלקה עצמו העיד על עצמו שהוא מאמין בבתולה מריה אבל לא בבנה הצלוב. הגיבור גדול בשנה משאר בני כיתתו - עוף מוזר, לא קונפורמי, בהשקפותיו וגם במראהו.

זהו למעשה סיפור ההתבגרות של דור צעירים בפרובינציה בגרמניה הנאצית. כמו כל הצעירים הוא עובר את המסלול במפלגה הנאצית. הוא גורש מה"יונגפולק" כי סירב להעביר פעולות לחניכים אבל המשיך ב"היטלר יונגד". כל הפעילות הזאת נמצאת ברקע ואינה תופסת מקום מרכזי בחיי הגיבור או חבריו. אבל היא נוכחת שם כמו גם גל הבקשות לשינוי שמות פולניים לשמות גרמניים ששטף את החברה הבוגרת. מלאקה אינו נמנה עימהם.

למלאקה ולחבורתו עניין רב בספינות מלחמה – הרי דנציג היא עיר נמל. השחיה לאוניות הטבועות ממלאות חלק ניכר מזמנם. חלק זה ארוך למדי ולעיתים מייגע.
המסגרות החברתיות המוזכרות ביותר בסיפור הן בית הספר, ממנו מסולק מאלקה לאחר שהודה בגניבת אות הצטיינות מגיבור מלחמה. ואכן צוות בית הספר משקיע מאמצים להכין את הבוגרים לצפוי להם. זה נעשה באמצעות "השילוש הקדוש" הצבאי – נציגים נבחרים של חיילות האוויר, הים והיבשה באים לשאת דברים בפני התלמידים. אחרון מגיע מאלקה שכבר גויס. הוא איש כוחות היבשה שהשמיד טנקים רוסים רבים, אבל דווקא ההרצאה שלו לא יוצאת אל הפועל, הוא מתעקש להרצות בבית הספר ממנו סולק.
השפעת המלחמה אינה נושא מרכזי אבל היא מוזכרת ברקע. מאלקה ביקש מחברו הטוב שידאג לו לנר נשמה שכן משפחתו של פילנץ, שכלה את הבן הבכור ולכן המוקצבים להם יותר נרות נשמה....

הכנסיה הקתולית מיוצגת על ידי הכומר גוזבסקי. הנאבק על נשמותיהן הרכות של הילדים כשהוא נעזר בחבורת פוחזים המשמשים כנערי מזבח. הדאגה העיקרית שלו שאם מאלקה ירצה בכנסיה ידאג להכניס את האמונה והתפילה כדברים המסייעים לחיילים בחזית.

חלקים מהספר משעממים וניכרות חזרות על אותם נושאים. למרות שמדובר עלילה ליניארית, קשה לעקוב אחר התפתחות הסיפור. הדמות המרכזית מעניינת ודרכה הסופר מצליח לתאר את החברה כולה, אך זו נשארת תמיד ברקע. גילוי נאות, אני אוהב פחות את ספריו של גראס מאשר של סופרים גרמנים בני דורו.

גם את הספר הזה מצאתי בין הספרים שנזרקו מביתה של מדי סינטוב ז''ל.

השורה התחתונה: ספר בינוני, בעיני.