ספר בסדר
הביקורת נכתבה ביום שני, 10 ביוני, 2024
ע"י דן סתיו
ע"י דן סתיו
ספר זה הוא השני בטרילוגיה "סיפורי דנציג" של גראס. טרילוגיה זו כוללת את "תוף הפח" ואת "שנות כלב". ואכן הגמד המתופף מוזכר פעמיים בשולי הסיפור. גראס, יליד דנציג, ממקם את גיבורו, מאלקה, בעיר דנציג בשכונת פועלים עניה. הגיבור וחבורתו למדו בבית הספר "קונארדיום", כפי שלמד הסופר עצמו. גראס כותב, איפוא, על עולם המוכר לו היטב, דנציג בשנות ה-30' וה-40' של המאה הקודמת. זו עיר בה חיים גרמנים, פולנים וקאשובים, קבוצה אתנית הדוברת שפה ייחודית שחבריה מגדירים עצמם כפולנים. יצוין כי גראס, בן לאב גרמני ולאם קאשובית, הגדיר עצמו כקאשובי (למרות שהעדיף לכתוב בגרמנית).
הסיפור מסופר, בדיעבד, מפי בן כיתתו, פילנץ, חברו הקרוב ביותר של הגיבור. מאלקה הוא דמות יוצאת דופן שבני כיתתו מתקשים לעכל. הוא מצהיר על רצונו להפוך למוקיון, ואכן נראה שהוא מצליח בכך כבר בימי בית הספר. האם הוא אדם מאמין - הרי הוא הולך באדיקות למיסות, ומחכה בדבקות ללחם הקודש, או שמא לא? מאלקה עצמו העיד על עצמו שהוא מאמין בבתולה מריה אבל לא בבנה הצלוב. הגיבור גדול בשנה משאר בני כיתתו - עוף מוזר, לא קונפורמי, בהשקפותיו וגם במראהו.
זהו למעשה סיפור ההתבגרות של דור צעירים בפרובינציה בגרמניה הנאצית. כמו כל הצעירים הוא עובר את המסלול במפלגה הנאצית. הוא גורש מה"יונגפולק" כי סירב להעביר פעולות לחניכים אבל המשיך ב"היטלר יונגד". כל הפעילות הזאת נמצאת ברקע ואינה תופסת מקום מרכזי בחיי הגיבור או חבריו. אבל היא נוכחת שם כמו גם גל הבקשות לשינוי שמות פולניים לשמות גרמניים ששטף את החברה הבוגרת. מלאקה אינו נמנה עימהם.
למלאקה ולחבורתו עניין רב בספינות מלחמה – הרי דנציג היא עיר נמל. השחיה לאוניות הטבועות ממלאות חלק ניכר מזמנם. חלק זה ארוך למדי ולעיתים מייגע.
המסגרות החברתיות המוזכרות ביותר בסיפור הן בית הספר, ממנו מסולק מאלקה לאחר שהודה בגניבת אות הצטיינות מגיבור מלחמה. ואכן צוות בית הספר משקיע מאמצים להכין את הבוגרים לצפוי להם. זה נעשה באמצעות "השילוש הקדוש" הצבאי – נציגים נבחרים של חיילות האוויר, הים והיבשה באים לשאת דברים בפני התלמידים. אחרון מגיע מאלקה שכבר גויס. הוא איש כוחות היבשה שהשמיד טנקים רוסים רבים, אבל דווקא ההרצאה שלו לא יוצאת אל הפועל, הוא מתעקש להרצות בבית הספר ממנו סולק.
השפעת המלחמה אינה נושא מרכזי אבל היא מוזכרת ברקע. מאלקה ביקש מחברו הטוב שידאג לו לנר נשמה שכן משפחתו של פילנץ, שכלה את הבן הבכור ולכן המוקצבים להם יותר נרות נשמה....
הכנסיה הקתולית מיוצגת על ידי הכומר גוזבסקי. הנאבק על נשמותיהן הרכות של הילדים כשהוא נעזר בחבורת פוחזים המשמשים כנערי מזבח. הדאגה העיקרית שלו שאם מאלקה ירצה בכנסיה ידאג להכניס את האמונה והתפילה כדברים המסייעים לחיילים בחזית.
חלקים מהספר משעממים וניכרות חזרות על אותם נושאים. למרות שמדובר עלילה ליניארית, קשה לעקוב אחר התפתחות הסיפור. הדמות המרכזית מעניינת ודרכה הסופר מצליח לתאר את החברה כולה, אך זו נשארת תמיד ברקע. גילוי נאות, אני אוהב פחות את ספריו של גראס מאשר של סופרים גרמנים בני דורו.
גם את הספר הזה מצאתי בין הספרים שנזרקו מביתה של מדי סינטוב ז''ל.
השורה התחתונה: ספר בינוני, בעיני.
21 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
דן סתיו
(לפני שנה ו-2 חודשים)
מורי
בעיני כל הרעיון הוא לחלוק מה כותב הסקירה חושב לגבי הספר והאם הוא גרם לו הנאה כלשהי. אינני מתיימר לסנן ספרים עבור קוראים אחרים. אם תקח לדוגמא את "נכדתו של מר לין" אם מישהו יקשיב לדעתך הנחרצת לגביו וימנע מלקראו, הוא עלול לפספס ספר מהנה ומיוחד(בעיני אחרים וביניהם אנוכי).
|
|
|
מורי
(לפני שנה ו-2 חודשים)
דן, כל הרעיון הוא להקסם או להזהר מספרים שעברו את מסננת עינינו.
|
|
|
דן סתיו
(לפני שנה ו-2 חודשים)
קרן
אני שמח שבדעתך לקרוא את הספר למרות הסקירה הפושרת שלי. אני מקווה שלא אגרום חלילה לאיש להמנע מקריאת ספר כלשהו רק משום שאני סבור שהוא בינוני. אשמח מאד לקרוא מה תחשבי עליו.
|
|
|
קרן
(לפני שנה ו-2 חודשים)
"תוף הפח" - גם הספר וגם הסרט - מהפנט. "חתול ועכבר" מצפה לי על המדף, ונראה שעל אף הביקורת הפושרת, אקרא אותו.
תודה. |
|
|
דן סתיו
(לפני שנה ו-2 חודשים)
strnbrg59
מעניין שלמרות שראית את הסרט כמה פעמים לא הצלחת לסיים את הספר. אני בקושי זוכר מהם משהו (מהסרט ומהספר).
|
|
|
strnbrg59
(לפני שנה ו-2 חודשים)
תוף הפח הוא אחד הסרטים שראיתי הכי יותר פעמים
אבל את הספר עדיין לא הצלחתי לסיים למרות כמה וכמה נסיונות.
|
21 הקוראים שאהבו את הביקורת
