ביקורת ספרותית על תפוזי דם מאת ליאורה רוזנפלד סופר
ספר טוב

---

נועה המושבניקית התייתמה מאביה כשהיתה בת 12 וכעבור שבע שנים בהיותה חיילת התייתמה מאמה. נשארת עם אחות שגדולה ממנה, דודה אחות אמה שדואגת לה בדרכה. משרתת ברמת הגולן ובאמצע השירות עוברת לגור קרוב לבית.
לאחר השחרור היא וחברתה מהמושב איה עוברות לגור בעיר הגדולה תל-אביב שם עובדת בעבודות ש"ירשה" מחברות של אחותה שחסכו כסף ונסעו לטיול הגדול.
נועה המבולבלת שעזבה את המושב אבל המושב לא עוזב אותה עדיין חריגה בנוף התל-אביבי מחפשת כל הזמן מישהו להשען עליו ושימלא את הריקנות שבה, מתאכזבת מעצמה שהיא מתנהגת כמו פלסטלינה וכל הגברים שבהם מתאהבת ליבם שייך לאחרת והיא מרגישה כמו לאה התנכ"ית.
איה חברתה שהיא ההיפך ממנה, מלאת חיים ובעצמה אחות שכולה מניעה אותה ללמוד בתדמור אפייה יחד איתה ולאחר מכן משכנעת אותה לנסוע איתה לפריז ללמוד אפיית לחם שאור במאפיית "בולאנז'רי דומונט". התוכנית משתבשת ואף נוצר משולש רומנטי.
ספר ישראלי מאד מר מתוק כמו תפוז הדם, קולח ובועט בבטן הרכה לכל מי שחווה אובדן, התמודדות עם געגוע ליקירים שאינם והתמודדות עם בחירות בחיים.
הסופרת שזה ספרה הראשון כתבה ברגש על תקופה שהיא התחלת השבר בחברה הישראלית הסכמי אוסלו שלאחריהם הביאו את הפיגועים הגדולים ולשינוי פני החברה הישראלית.
הדמויות בספר אמינות וכאובות, ובנקל ניתן להתחבר אליהן.
ממליצה בחום ומחכה לספר הבא של הסופרת הרגישה הזו.

» ביקורות נוספות של יפה
» ביקורות נוספות על תפוזי דם