ביקורת ספרותית על וידויה של משרתת מאת שרה קולינס
ספר טוב דירוג של ארבעה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שישי, 10 במאי, 2024
ע"י yaelhar


#
העולם של המאה ה-19, לפי הספר הזה וספרים נוספים שהוא מושאם, היה מסודר מאד. גברים מעל נשים. לבנים מעל שחורים, שחורים-בהירים מעל שחורים-כהים, משרתים של אדונים מעל עובדי כפיים אחרים. עשירים, אמידים ורגילים מעל עניים [חלק מהפרמטרים שציינתי תופסים עד היום]. הספר הזה – כמו אחרים שנכתבו על אותה תקופה – נכתב על ידי סופרת שחיה היום. באותה תקופה לא היה מקובל לכתוב ספר על אישה שחורה וענייה, או על עניים בכלל. אלה שכתבו ספרים הגיעו משיכבה "מכובדת" לפחות, ולא התעניינו בעניים, אם אלה לא ביצעו מעשה פשע מחריד, נניח. הם כתבו ספרים לשיכבת קוראים שגם הם היו לפחות "מכובדים" והניחו, אולי בצדק, שרק אלה קוראים ספרים.

הספר הוא מסמך שכותבת הגיבורה לעורך דינה, אחרי שנאסרה באשמת רצח מעבידה ואשתו ונמצאה ישנה במיטה עם גוויית האישה המדממת (זה לא ספויילר, זו תחילת הסיפור). היא מולאטית שגודלה בג'מייקה בחווה לגידול סוכר, בבעלות של אדון אנגלי עם יומרות מדעיות. בבגרותה הגיעה עם אדונה ללונדון ונמסרה במתנה להיות משרתת במשק ביתו של אחד, אריסטוקרט עשיר ו"מדען" (ההגדרה לפי הכללים המדעיים שהיו נהוגים אז) שאשתו הפכה אותה למשרתת האישית שלה. חייה של אשה שחורה בלונדון הלבנה מתוארים בחלקו הראשון של הספר. היא מעוררת עניין בגלל צבע העור השונה שלה, מעוררת ויכוחים - בחברה שסחר בעבדים ועבדים בכלל נראים לה טבעיים - לגבי המידה בה שחורים הם אנשים כמו הלבנים, או אולי כמוהם כקופים? הגיבורה מתנהגת בהתאם לחינוך שקיבלה. היא כנועה ועושה מה שאומרים לה. מצד שני היא מהירת חימה ומתקוממת מול העוול שנעשה לה. היא משכילה, לימדו אותה לקרוא במסגרת ניסוי מדעי, אבל אין די בידיעת קרוא וכתוב כאשר אין שום שליטה בחיים.

קשה לתפוס היום שקניה, מכירה ושיעבוד של בני אדם היה טבעי למי שחי באותה תקופה. סחר בעבדים נאסר באנגליה בחוק מ 1807. רק ב 1833 חוקק החוק לאיסור העבדות באנגליה ובקולוניות שלה.
חלקו הראשון של הספר, העוסק בגידולה של שיפחה בג'מייקה, בהשקפת עולם שגרסה ששחורים הם למעשה בעלי חיים, לא יכולים לחשוב או ללמוד ואפשר לנצלם לעבודות פרך, לענותם בעונשים שונים ומשונים, לעשות עליהם ניסויים ובאופן כללי להתנהג כלפיהם כמו שחלק מהאנשים מתנהגים (גם היום) לבעלי חיים – באדישות גמורה לסיבלם, בהכחשת רגשותיהם, בהתייחסות רק לרווחים שאפשר להפיק מהם.
ככל שהסיפור התקדם פחתה התלהבותי ממנו. הוא הפך מתיאור אותנטי הגורם לחשוב על מנטליות הניצול של החזקים את החלשים (סילחו לי על הבנליות), לסיפור מניפולטיבי המיועד למשוך את הקורא באמצעות תיאורים שככל שיהיו יותר קשים ומזעזעים, ימשכו יותר את הקורא.

הספר כתוב טוב אם כי עטוף ביותר מדי מלים שתפקידן לערפל את הסיפור וליצור מסתורין מלאכותי. סיפור חייה של הגיבורה מועבר בעיקר ברמזים. תיאור בית המשפט העלה על דעתי בתי משפט מודרניים וסתר מה שחשבתי על בית המשפט באותה תקופה. מעניין בדרך כלל, אם כי חשבתי שהוא נשען יותר מדי על החריגוּת ופחות מדי על משמעות מה שהוא מספר.
3.5 כוכבים שעוגלו כלפי מעלה.


1/2

20 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
yaelhar (לפני שנה ו-5 חודשים)
תודה רבה, חני
באותה תקופה התייחסו אחרת לגמרי לדברים שאנחנו חושבים שהם שיא (חוסר) המוסר. התייחסות מזלזלת לצבע עור, הטרדות מיניות, אונס, התעללות בילדים ותינוקות... הכל מתואר בספר.
חני (לפני שנה ו-5 חודשים)
לא לקחו באותה תקופה בשאת נפש את העבדות.
רק המחשבה על זה מצמררת.
תודה שהבאת
yaelhar (לפני שנה ו-5 חודשים)
תודה רבה, בנצי.
דעתך עליו תעניין אותי.
yaelhar (לפני שנה ו-5 חודשים)
תודה רבה, Pulp_Fiction
נכון, היו יוצאים מהכלל לגבי עניים. ביצ'ר-סטו כתבה את "אוהל הדוד תום" לתמוך באג'נדה שלה נגד עבדות. אני בטוחה שהיא היתה בהלם כשהבינה שהוא כל כך פופולארי. מארק טוויין היה ליברל אמיתי (לא טריוויאלי בזמן ובמקום שהוא חי בו) וכתב על חוויות ילדותו. גם דיקנס שכתב את סיפוריו בהמשכים בעיתון ביסס אותם על אנשים (בעיקר ילדים) שמוצאים את עצמם בעוני ודלות. אבל אלה היו היוצאים מהכלל בספרת בתקופה ההיא.
העבדות היתה שנויה במחלוקת, אבל הרבה שנים עברו עד שמתנגדי העבדות באנגליה הצליחו לצבור כוח פוליטי נגדה. לארצות הברית לקח עוד יותר מ 30 שנה ומלחמת אזרחים להגיע לביטול העבדות. אגב העבדות היתה רק אחד הנושאים, לא העיקרי שבהם, למלחמת האחים האכזרית.
yaelhar (לפני שנה ו-5 חודשים)
לי יניני תודה רבה.
yaelhar (לפני שנה ו-5 חודשים)
תודה רבה, זאבי.
בנצי גורן (לפני שנה ו-5 חודשים)
תודה יעל, הספר כבר ממתין לי.
Pulp_Fiction (לפני שנה ו-5 חודשים)
ביקורת מצוינת. יש לי רק 2 הארות: ראשית, במאה ה-19 בהחלט כתבו ספרים על עניים ואפילו על שחורים. "אוהל הדוד תום", סדרת תום סוייר את הקלברי פין, דיקנס בכלל עשה את כל הקריירה של בזכות הספרים על עניים ויש עוד דוגמאות רבות.
שנית: צריך לזכור שגם אז עבדות לא היה דבר ברור מאליו ומקובל. הוויכוח עליה הגיע לכדי מלחמת אזרחים שגבתה בפער הכי הרבה חיים של אמריקאים מכל סכסוך שהם היו אי פעם מעורבים בו. רוב המכריע של ההרוגים היו לבנים.
לי יניני (לפני שנה ו-5 חודשים)
סקירה מקסימה. תודה
זאבי קציר (לפני שנה ו-5 חודשים)
סקירה יפה יעל, תודה לך.





©2006-2023 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ