'רומן סאטירי על יחסי שכנות בין סופר למבקר, בין ספרות לביקורת, בין מציאות לספרות, ובין סתם דיירים בבית-משותף.'

ככה כתוב בגב הספר, וזה נכון להחריד. אבל;
מצד אחד קצת טעון לי, משום שהספר הזה מכיל הרבה יותר. לא יותר מספרית מהנושאים המנויים, אבל כל נושא, עמוס בצורה מהממת ברגש מתוחכם, ככה ששתי שורות אלו, מחד מסכמים בצורה קולעת ואמיתית את הספר, ומאידך גורמות לקורא הגומר, להרגיש כי רוצה להגיד עוד כמה מילים.

ובכן, הרומן עוקב אחרי קלמן קורנגולד (או שמא קרן), סופר ובעל דעות, המתגורר בבניין חביב אי שם.
אל חייו בבניין ובכלל נכנס להתגורר שכן- ולא סתם כי אם מבקר ספרות נודע, ועם זה העלילה מתחילה ומתקדמת, אבל אין זה מסתיר את שאר התכונות של קלמן, ושל הסובבים אותו. כל מפגש עם שכן או כל דמות מותיר רושם רגשי הדומה לזה שפוגשים במכר רחוק עם ליווי של רצון לדעת עוד, במין סקרנות נחמדת.
הרומן כתוב בצורה משעשעת וחביבה מאוד, עם המון אתנחתות מרתקות הכאילו-פונות-אל-הקורא, מין מרקחת טובה של עיון, דעות, תלמוד, קצת מרומניה, 'נשים' ופילוסופים- כיאה לסופר דאז ולברנז'ה שלו.

במובן מסוים יש דימיון ניכר בסגנון לספרו 'עשהאל', אבל עם פחות אדישות ויותר קפיציות מילולית, שנעימה ולא מעיקה בשום שלב.
אהבתי ביותר.

יופי של ספר. על ההתחלה כמה מדרגות לפני המספר שהוא אגב סופר, בחדר המדרגות של ביתו מזה 5 שנים, הוא מבחין בגבו של המבקר השנוא עליו שמסרב להתיחס לספריו ומסתבר שהוא עבר לגור ממש מעליו קומה אחת. המבקר הזה אגב כתב שני ספרים שניהם בגנות סיפורים אלגוריים, וראה זה פלא - כל הספר הזה הוא אלגוריה אחת גדולה. רחוב אביגדור 39 בצפון הישן והשקט של תל אביב. וכמו בבולרו של רוול בהתחלה הכל שקט, מכירים את השכנים והמכולת, אך לאט לאט מצטרף עוד כלי לתזמורת ועוד כלי עד לסיום הצווחני הגדול.

הכתיבה של מגד מושכת ומכשפת, העברית שלו טיפה ארכאית וזה מה שיפה בה, נשענת פה ושם על המקרא והפוסקים ומאחר וזה הספר הראשון שלו שאני קוראת אז נכונו לי עוד הרפתקאות עם ספריו האחרים שאקרא.

עוד ספר אליו הגעתי במסגרת החיפושים אחר ספרים מצחיקים באמת שהם גם איכותיים. הפעם, אם זכור לי נכון, בעקבות המלצה מעל דפי העיתון של המבקרת אריאנה מלמד. מגד כותב משעשע, ומשקיף במבט אירוני על שלל הדמויות בבית המשותף ברחוב אביגדור בתל אביב של ראשית שנות ה-80, אבל הוא גם מצליח להבליח לא מעט פעמים ברגש כן ואמתי. מצד אחד, זה רומן "התבגרות מאוחרת" (או קליטה מאוחרת) של מהגר אינטלקטואל רב כשרון, גרוש, שמנסה להשתלב בארץ החדשה, עד לגאולה שמגיעה עם התמזגותו הסמלית עם בת הארץ השרשית, ומצד שני תאור מצחיק של פתלתוליו של עולם האקדמיה וההוצאה לאור הספרותית, על צרות האפקים, הקנאות הקטנות והגדולות. מלבד תאור הממסד הסיפרותי, שהוא כנראה על זמני, זהו עולם שעל שלל דמויותיו כבר כמעט שאינו קיים עוד בישראל, קצת בדומה לרומנים של יעקב שבתאי, וגם על כך קסמו. ספר מהנה מאד, כתוב בלשון עסיסית ומשובבת.

אני לא כל כך אוהב שהאמן פונה אל הקהל ושובר את המציאות המדומה שיצר אך בקומדיה זהו אמצעי מקובל.
אהרון מגד משתמש במטאפורה של בניין משותף ודיירים כדי להציג את היחסים בין סופר מבקר וקהל, ותוקף אותם מזוויות שונות.
סופר בתחילת דרכו כתב ספר בשם 'הגמל המעופף ודבשת הזהב' וזכה להמון התיחסות של מבקרים. חלק קוטלים, חלק זיהו בספר אלמנטים הומוסקסואליים, חלק מעלים תיאוריות הזויות ואקזוטיות. למרות שלא זכה למחמאות נהנה הסופר מתשומת הלב המקנה יוקרה בעולם הספרות. אך, אבוי, המבקר שץ לא כתב מילה על הספר.
ואז מתברר שבדירה שמעליו נכנס לגור לא אחר מאשר שץ המבקר הרע בעצמו, ולמרבה הצרה הסופר סובל ממשבר כתיבה בעוד המבקר מתקתק לו בהנאה במכונת הכתיבה ונהנה מפוריות כתיבה.
זוהי נקודת המוצא לעלילה שבה חייב הסופר להוציא את כעסו לפועל ולהתנקם במבקר, ויש במלחמה הספרותית הזו גם נפגעים.
ספר משעשע קליל ועשיר בדימויים, דמויות, מצבים, תיאורים ואף אהבות.
אהרון מגד הוא סופר מופלא שהחל את כתיבתו עם קום המדינה ופעיל עד היום. סוד שרידותו ברב גוניות שבספריו. אני מאחל לו בריאות, חיים ארוכים ויצירתיים.

התפניתי לקרוא את "הגמל" אחרי המלצות ואחרי שנהניתי מאוד מקריאת "עשהאל" של אהרון מגד.
הכתיבה עשירה, מעניינת וקולחת בדומה לעשהאל, אך העלילה והפואנטה קצת פחות.
אני מאוד אוהב התייחסות ושימוש בדימויים עשירים בתיאורי נופי ארץ ישראל, והדברים היפים וההפשוטים שמתחבאים מאחורי "הבנאליות של ארוחת הבוקר" (הגדרה שלי) כפי שבאים לידי ביטוי גם בספר זה.
הכתיבה עצמה מצויינת אך התוכן קצת פחות, ממליץ בחום לקרוא את עשהאל למי שהתחבר לנקודות שציינתי.

ספר שנון ומשעשע על עולם הספרות והביקורת. כתוב יפה, ומהנה מאוד. מומלץ.

מצחיק,,שנון,,,נהנתי.