“זו כבר הקריאה השנייה שלי בספר.
את 'אנקת גבהים' קראתי לפני שנים, בשנות העשרה
המוקדמות לכל המאוחר, והוא השאיר בי רושם עז.
עז מספיק כדי שאחליט שלא לקרוא עוד רומנים לעולם.

בכל מקרה, הרבה ספרים עברו מאז, אני כבר קורא רומנית שוטף,
רק לספר הספציפי הזה עוד לא חזרתי. מה אני אגיד, טראומת ילדות.
רצה הגורל, ובשיחה של ערב שבת אצל מארחים, צץ השם של הספר.
ז"א, הספר "חלף עם הרוח", אבל אני, כהרגלי, בלבלתי בין השניים
והתחלתי לדבר על גבהים(לעוד מישהו זה קרה?).
זה גרם לי להזכר בספר ולהחליט לתת לו צ'אנס שני.

והיתה סיבה נוספת:
לא מזמן עברתי מירושלים לחיפה, ואחד מהמקומות הראשונים אותם ביקרתי,
כמובן, הייתה הספרייה העירונית. וכמו שאומרים - משנה מקום משנה מזל.
לא סתם מזל, מצאתי את הספר במדף במצב חדש לגמרי - השאלה ראשונה.
כל הכבוד לספריית פבזנר.

אוקיי, אז גם קצת על התוכן:
'אנקת גבהים' הוא סיפור על "אהבה נצחית" שמתרחש לו אי אז אי שם באנגליה הכפרית.
נשמע סיפור פשוט ותמים, נכון? אז זהו שלא.
ה"אהבה הנצחית" בין קתרין להיתקליף, אותה הקימה לחיים אמילי ברונטה, היא לא אהבה רכה ותמימה,
אלא אהבה עזה ,פראית ובלתי ניתנת לשליטה שמשפיעה על כל הסובבים אותה כמו סופת הוריקן.
* ספוילר?! *
הסופה הזאת מפילה חללים רבים(וחצי ספר, בערך), אבל מסתבר שגם אחריה יש עוד אפשרות לתיקון.
* עד כאן *

מה שמרשים במיוחד הוא שברונטה מצליחה להצמיד לכל אחת מהדמויות קו אופי מיוחד משלה,
ועדיין להשאיר אותה בתור דמות שלמה ומורכבת.
והיתקליף, או היתקליף. זו דמות קשה, אכזרית, אומללה, בודדה, מבריקה ומטורפת על כל הראש.
אותו לא תוכלו לשכוח.
בתור בונוס, הסיפור אפילו כתוב באורך סביר.

אז זהו. על הספר הזה התגברתי, ועכשיו אני יכול גם להמליץ עליו,
בתוספת הזהרה לבעלי לב חלש, ורק מעל גיל שאתה מתחיל להבין הומור בריטי.”

“ספר טוב ומעורר מחשבה, אבל אישית היה לי קשה עם כל הרוע, האנוכיות והטיפשות של כל הדמויות.
אין דמות אחת מעוררת הזדהות, אפילו לא לרגע, לאורך כל הספר. אפילו הדמויות ה"טובות" המעטות, עוררו בי סלידה על טיפשותן וחולשתן. פשוט לא עשה לי טוב.”

“שנה שעברה התאהבתי במישהו. זאת לא הייתה זוגיות פשוטה וכיפית קיטשית מלוקקת כמו שהתעשייה ההוליוודית טוענת שקיימת, לא זה היה מציאותי מסוג ההתאהבויות שאסור שיקרו כאלה שפוגעות הורסות מכשלות ומותירות את הבן אדם עם פחות ביטחון עצמי ופחות אמון באנשים. מסוג ההתאהבויות שלא כותבים עליהם בשירים או בספרים- אהבה חד צדדית.

עוד סוג של אהבות שלא מספרים עליהן בדרך כלל היא אהבה דורסנית אהבה בין שני אנשים שאסור היה להם להתאהב אהבה מכוערת שמבליטה את התכונות השפלות בבן אדם כזאת שמובילה להרס עצמי ולכאב תהומי עמוק בבית החזה. אהבה כל כך חזקה שהיא מכלה אותם ואת כל מה שעומד בדרך.

קתרין האנוכית שייכת להיתקליף הגבר הרע לב כמו שהוא שייך לה. אין להם ביררה.

אני שונאת מיינסטרים אני אוהבת שהסופר מכניס אותי לעומק פסיכולוגי אני אוהבת שנותנים ביטחון באינטילגנציה שלי ונותנים לי להיות מאבחנת פסיכולוגית. בקיצור אני אוהבת שלא מאכילים אותי בכפית.

אז תודה אמילי ברונטה על 2 דברים:
1. שהראת לעולם עוד סוג אהבה (כזאת שלא כולה פוצי מוצי)
2. שהענקת לנו ספר מופתי עם עומק והרבה מקום למחשבה.

הרבה מעבר לרומן, מומלץ בחום.”