“השמנת יתר היא אחד המחירים הקשים שגובה מאיתנו השפע של המאה העשרים ואחת. ההשמנה פוגעת באופן משמעותי בבריאות והיא וגורמת לתחלואה נפשית וגופנית כרונית. אוכלוסיית הילדים היא אחת הנפגעות הקשות ביותר ממכת ההשמנה, והטיפול בה נחשב לבעייתי במיוחד, הן מבחינה הסברתית והן מבחינה רפואית. ניתוח לקיצור קיבה, למשל, הוא אחד הפתרונות היעילים בקרב המבוגרים הסובלים מהשמנת יתר קיצונית, אך הוא אינו עומד על הפרק בקרב ילדים. המדיניות של משרד הבריאות, בשיתוף משרד החינוך, דוגלת בהגבלת מכירת מזון ומשקאות עתירי קלוריות, שומן, סוכר ומלח בתחומי בית הספר וסימונם באותיות אזהרה אדומות ברשתות השיווק. לצערנו, עם שובם הביתה, לעתים קרובות הילדים נוטלים לעצמם, בכפית של כסף, מלוא החופן ממרח נוטלה ומרפדים פיתה חמה מקמח לבן בחום המתוק הזה. "הילדה" של פיונה ברטון סובלת מהשמנת יתר קיצונית, ומשמניה הרוטטים מאפילים על עלילה שעשויה הייתה להיות מעניינת אלמלא היא הייתה נמרחת על פני 400 עמודים תמימים. תמימים? ממזריים לחלוטין. כל עמוד הוא פחמימה מתוקה מפתה אך לא בריאה במיוחד. ניתוח לקיצור קיבה נדיר בקרב ילדים, אבל דומני שהוא יכול היה להיטיב עם הילדה הזו. אינני יודע מי ערך את הספר, אבל הוא נרדם בשמירה. טוב, זה לא פלא. אם אני כמעט התנמנמתי תוך כדי קריאת המוצר המוגמר, אני מתאר לעצמי שהעורך נקלע לשנת ישרים תוך כדי קריאת כתב היד... אילו היו מקצצים וחותכים מן הספר בערך מחצית ממנו, הוא עשוי היה להיות טוב, כיוון שיש לו כמה מעלות בלתי מבוטלות: הנושא מעניין, הכתיבה טובה, הפואנטה בסוף הספר משתלבת היטב בעלילה והצליחה להפתיע אותי. ניכר בסופרת שהיא מגיעה מעולם העיתונאות, ותיאור מערכת היחסים הפנימית בין הכתבים, הצלמים והעורכים בתוך מערכת העיתון היה אמין והעניק לספר איזה ערך מוסף קטן. אבל האורך, אוי, האורך של הספר, ממש בעוכריו. הספר נמנה על סוגת המתח לייט, שאהובה עלי במיוחד בימות השרב של ספטמבר. אבל גם מתח לייט, עם כל הכבוד, צריך למתוח. וכאן הוא לא מותח אלא נמתח כמו מסטיק... הפואנטה היפה בסופו הוסיפה לו כוכב אצלי, אבל גם כאן יש לי הסתייגות קשה. אם פענוח התעלומה משול בעיניי לממרח נוטלה משובח וטעים, הרי שהסופרת מגישה אותו לפה של הקורא בכפית של כסף. היא מגלה את הפואנטה בצורה מפורשת, ברורה, חד משמעית, באופן שלא מותיר לקורא שום אפשרות לנסות ולפרש בעצמו את הדברים. ומניסיון אישי, לפעמים הכי כיף זה להכניס את האצבע לתוך הנוטלה, לטבול אותה בממרח השוקולד ולהכניס לפה. לא כל כך אסתטי, אבל כיף לא נורמלי...”

“חזרתי לפני כמה ימים מחופשה משפחתית (רגע חכו !הפעם לא נתפס לי הגב). מזמינה מונית מהמלון אל שדה התעופה, הנהג מנסה להפגין את יכולתו בשפה העברית "שלום", "ישראל" , ובזה למעשה מסתיימת השיחה, כי גם בשפה האנגלית הוא קצת צולע...אז אנחנו מאזינים לרדיו בשמחה ובהקלה. השעה 14:30 שדה התעופה עמוס, וכמו תמיד אין צורך להיעזר לא במודיעין, לא במפה, ואפילו לא ב WAZE, אתה מצליח להגיע ליעדך על פי הקולות, כן, כן, בדיוק הצעקות, ההמולה, הצפיפות, ואז אתה שומע את המשפט המנצח "אינעל ראבקום חסר לכם עוד הרבה להגיע לישראל" ואז אתה יודע: הגעתי ליעד! עולים למטוס, ו"המזל" שלך נופל בדיוק עם קבוצה שהחליטה לנפוש יחד ויוצאת מנקודת הנחה שהם חכרו את המטוס ולכן מותר להם לדחוף, לצעוק, והכי מעצבן? להחליף איתך מקום בלי לשאול...כן, הם לא הסוג שמתייחס למספר שרשום להם ע"ג הכרטיס טיסה. 16:00 ממריאים, בשעה טובה...כולם חגורים, מושבים ישרים, המגש מקופל, קדימה יצאנו לדרך. פתאום.. אתה מרגיש שאין לך אוויר, זהו אנחנו מתרסקים! צרחות, בכי, צעקות, אני אפילו לא ליד הילדים אני במושב שאחריהם, והם שלושתם לא מבינים מה קורה...רגע למה חשוך ככה? קחו אוויר, גם אני לקחתי. כל התיאור הזה אומנם התרחש כמה דקות ספורות, אבל אני מבטיחה לכם שבחיי לא פחדתי ככה, רעדתי כולי, וכן...הייתי בטוחה שזה הסוף! מסתבר שבזמן ההמראה הטייס ראה להקת ציפורים, ובכדי להימנע מהמפגש איתם הוא נאלץ להנמיך גובה במהירות ובגלל שזה קרה בזמן ההמראה אנחנו הרגשנו לגמרי כמו בקרוסלה. אתם בטח תוהים למה כל ההקדמה הזו ובמה היא קשורה בכלל לספר? אז ככה... בעיניי ספר מתח זה בדיוק כמו בקרוסלה, אתה חייב להרגיש את התזוזות, את החוסר אוויר, את גורם ההפתעה!! וכאן לצערי הרב (אפרתי סורי אני יודעת שהוא ברשימה שלך) הוא לא קיים. אני אתחיל לשם שינוי מהסיכום: התגלתה גופה, שלד, ברגע הגילוי , בלי בדיקות, בלי חקירה בלי קצת מתח הוחלט: זהו שלד של תינוקת. באמת תודה רבה עכשיו אני לגמרי סקרנית וקוססת את ציפורניי. הלאה, התקציר.. אוי כמה שהוא מסקרן, מותח, בפועל? זהו ספר "המתח" הראשון שקראתי ונרדמתי תוך כדי קריאה וזה דבר שמעולם לא קורה לי. התחושה כמו לעלות את כל המדרגות למגלשת המים המפחידה ואז לגלות שיש תקלה ולרדת לאט לאט את המדרגות למטה חזרה... העלילה מתמקדת בשלוש נשים: קייט, אנג'לה, אמה. קייט היא עיתונאית, נשואה עם ילדים, רואה את הידיעה בעיתון בדבר "שלד של תינוקת " שנמצא במבנה שמיועד להריסה מאחורי כד, קייט נחושה לגלות מי קבר את התינוקת ולמה? אנג'לה – אף היא נשואה ועם ילדים, בשנותיה הצעירות יותר היא ילדה את אליס, תינוקת אשר נעלמה מבית החולים בזמן שאנג'לה נכנסה להתקלח. אמה – מעוררת בנפשה, אבל חכמה, נשואה לגבר שיכול בקלות להיחשב אביה מפאת הפרש הגילאים, בעלת מטענים רגשיים כבדים מנעוריה, מסוכסכת עם האימא שלה, אינה יודעת מיהו אביה בקיצור...סלט אחד גדול קצוץ. אבל, אמה מסתירה סוד... מה הקשר בין שלושת הנשים? אייך ידיעה קצרה בעיתון מחברת בניהן? עלילה לכאורה מסקרנת, אבל...ההתחלה הייתה נחמדה, האמצע משעמם, ובסוף? נו לא נעים אתה חייב לסיים”

“ובכן, הספר "הילדה" הוא ספר טוב. מאד נהניתי מקריאתו. מסופר על שרידי ילדה שהתגלו באתר בנייה. העלילה מחולקת בין כמה נשים בצורה קולחת ועניינית. בעיקרון הסיפור לא מורכב מדי או מסובך. הוא די פשוט. הסוף אכן מפתיע. ושווה לקרוא ולא לוותר. עליי לציין שפעם אחת אפילו הרגשתי צמרמורת כחלק מתובנות העלילה. וזה לא קורה לי עם ספרים בדרך כלל. הספר כתוב בצורה טובה. מעניינת, ואיכותית. אכן מומלץ בחום. למה רק 4 כוכבים ? ... הוא לא מדהים! הוא סטנדרטי וטוב. שווה קריאה. ובהחלט אמליץ עליו בחנות הספרים בה אני עובד. מומלץ. תודה.”

“גופת שלד של תינוקת בת יומה מתגלה באדמה באתר בניה בשכונה ותיקה, מתפרסמת על כך מיד בעיתון ידיעה. העיתונאית מיד מריחה פה איזו שהיא עלילה האמא מזדעקת האם זו ביתי, הילדה החטופה. ובת של משהיא אחרת בכלל, אומרת אוי הינה סודי התגלה. לאחר גילוי הגופה נפתחת מן הסתם חקירה. הממצאים מראים זו ביתה החטופה של אותה אישה העיתונאית פותחת בבדיקה מהירה. התוצאות מורות שישנם אי דיוקים בשנת הקבורה. הבת לא מוצאת את עצמה. האמא בטוחה סוף סוף נמצאה ביתי האבודה. העיתונאית מיד טלפונים לבירור מרימה. המשטרה מבקשת לעשות שוב בדיקה. הבת נבוכה, מה יקרה אם ידעו מה עשתה בעברה. גופת תינוקת בת יומה מתגלה. ותשנה את כל עולמה, של האמא אשר ביתה נחטפה או נעלמה. של הבת, המתוסבכת ומבולבלה. של העיתונאית אחת חוקרת ולא מרפה. ותינוקת אחת שבמותה חיברה משפחה.”

“השמנת יתר היא אחד המחירים הקשים שגובה מאיתנו השפע של המאה העשרים ואחת. ההשמנה פוגעת באופן משמעותי בבריאות והיא וגורמת לתחלואה נפשית וגופנית כרונית. אוכלוסיית הילדים היא אחת הנפגעות הקשות ביותר ממכת ההשמנה, והטיפול בה נחשב לבעייתי במיוחד, הן מבחינה הסברתית והן מבחינה רפואית. ניתוח לקיצור קיבה, למשל, הוא אחד הפתרונות היעילים בקרב המבוגרים הסובלים מהשמנת יתר קיצונית, אך הוא אינו עומד על הפרק בקרב ילדים. המדיניות של משרד הבריאות, בשיתוף משרד החינוך, דוגלת בהגבלת מכירת מזון ומשקאות עתירי קלוריות, שומן, סוכר ומלח בתחומי בית הספר וסימונם באותיות אזהרה אדומות ברשתות השיווק. לצערנו, עם שובם הביתה, לעתים קרובות הילדים נוטלים לעצמם, בכפית של כסף, מלוא החופן ממרח נוטלה ומרפדים פיתה חמה מקמח לבן בחום המתוק הזה. "הילדה" של פיונה ברטון סובלת מהשמנת יתר קיצונית, ומשמניה הרוטטים מאפילים על עלילה שעשויה הייתה להיות מעניינת אלמלא היא הייתה נמרחת על פני 400 עמודים תמימים. תמימים? ממזריים לחלוטין. כל עמוד הוא פחמימה מתוקה מפתה אך לא בריאה במיוחד. ניתוח לקיצור קיבה נדיר בקרב ילדים, אבל דומני שהוא יכול היה להיטיב עם הילדה הזו. אינני יודע מי ערך את הספר, אבל הוא נרדם בשמירה. טוב, זה לא פלא. אם אני כמעט התנמנמתי תוך כדי קריאת המוצר המוגמר, אני מתאר לעצמי שהעורך נקלע לשנת ישרים תוך כדי קריאת כתב היד... אילו היו מקצצים וחותכים מן הספר בערך מחצית ממנו, הוא עשוי היה להיות טוב, כיוון שיש לו כמה מעלות בלתי מבוטלות: הנושא מעניין, הכתיבה טובה, הפואנטה בסוף הספר משתלבת היטב בעלילה והצליחה להפתיע אותי. ניכר בסופרת שהיא מגיעה מעולם העיתונאות, ותיאור מערכת היחסים הפנימית בין הכתבים, הצלמים והעורכים בתוך מערכת העיתון היה אמין והעניק לספר איזה ערך מוסף קטן. אבל האורך, אוי, האורך של הספר, ממש בעוכריו. הספר נמנה על סוגת המתח לייט, שאהובה עלי במיוחד בימות השרב של ספטמבר. אבל גם מתח לייט, עם כל הכבוד, צריך למתוח. וכאן הוא לא מותח אלא נמתח כמו מסטיק... הפואנטה היפה בסופו הוסיפה לו כוכב אצלי, אבל גם כאן יש לי הסתייגות קשה. אם פענוח התעלומה משול בעיניי לממרח נוטלה משובח וטעים, הרי שהסופרת מגישה אותו לפה של הקורא בכפית של כסף. היא מגלה את הפואנטה בצורה מפורשת, ברורה, חד משמעית, באופן שלא מותיר לקורא שום אפשרות לנסות ולפרש בעצמו את הדברים. ומניסיון אישי, לפעמים הכי כיף זה להכניס את האצבע לתוך הנוטלה, לטבול אותה בממרח השוקולד ולהכניס לפה. לא כל כך אסתטי, אבל כיף לא נורמלי...”

“חזרתי לפני כמה ימים מחופשה משפחתית (רגע חכו !הפעם לא נתפס לי הגב). מזמינה מונית מהמלון אל שדה התעופה, הנהג מנסה להפגין את יכולתו בשפה העברית "שלום", "ישראל" , ובזה למעשה מסתיימת השיחה, כי גם בשפה האנגלית הוא קצת צולע...אז אנחנו מאזינים לרדיו בשמחה ובהקלה. השעה 14:30 שדה התעופה עמוס, וכמו תמיד אין צורך להיעזר לא במודיעין, לא במפה, ואפילו לא ב WAZE, אתה מצליח להגיע ליעדך על פי הקולות, כן, כן, בדיוק הצעקות, ההמולה, הצפיפות, ואז אתה שומע את המשפט המנצח "אינעל ראבקום חסר לכם עוד הרבה להגיע לישראל" ואז אתה יודע: הגעתי ליעד! עולים למטוס, ו"המזל" שלך נופל בדיוק עם קבוצה שהחליטה לנפוש יחד ויוצאת מנקודת הנחה שהם חכרו את המטוס ולכן מותר להם לדחוף, לצעוק, והכי מעצבן? להחליף איתך מקום בלי לשאול...כן, הם לא הסוג שמתייחס למספר שרשום להם ע"ג הכרטיס טיסה. 16:00 ממריאים, בשעה טובה...כולם חגורים, מושבים ישרים, המגש מקופל, קדימה יצאנו לדרך. פתאום.. אתה מרגיש שאין לך אוויר, זהו אנחנו מתרסקים! צרחות, בכי, צעקות, אני אפילו לא ליד הילדים אני במושב שאחריהם, והם שלושתם לא מבינים מה קורה...רגע למה חשוך ככה? קחו אוויר, גם אני לקחתי. כל התיאור הזה אומנם התרחש כמה דקות ספורות, אבל אני מבטיחה לכם שבחיי לא פחדתי ככה, רעדתי כולי, וכן...הייתי בטוחה שזה הסוף! מסתבר שבזמן ההמראה הטייס ראה להקת ציפורים, ובכדי להימנע מהמפגש איתם הוא נאלץ להנמיך גובה במהירות ובגלל שזה קרה בזמן ההמראה אנחנו הרגשנו לגמרי כמו בקרוסלה. אתם בטח תוהים למה כל ההקדמה הזו ובמה היא קשורה בכלל לספר? אז ככה... בעיניי ספר מתח זה בדיוק כמו בקרוסלה, אתה חייב להרגיש את התזוזות, את החוסר אוויר, את גורם ההפתעה!! וכאן לצערי הרב (אפרתי סורי אני יודעת שהוא ברשימה שלך) הוא לא קיים. אני אתחיל לשם שינוי מהסיכום: התגלתה גופה, שלד, ברגע הגילוי , בלי בדיקות, בלי חקירה בלי קצת מתח הוחלט: זהו שלד של תינוקת. באמת תודה רבה עכשיו אני לגמרי סקרנית וקוססת את ציפורניי. הלאה, התקציר.. אוי כמה שהוא מסקרן, מותח, בפועל? זהו ספר "המתח" הראשון שקראתי ונרדמתי תוך כדי קריאה וזה דבר שמעולם לא קורה לי. התחושה כמו לעלות את כל המדרגות למגלשת המים המפחידה ואז לגלות שיש תקלה ולרדת לאט לאט את המדרגות למטה חזרה... העלילה מתמקדת בשלוש נשים: קייט, אנג'לה, אמה. קייט היא עיתונאית, נשואה עם ילדים, רואה את הידיעה בעיתון בדבר "שלד של תינוקת " שנמצא במבנה שמיועד להריסה מאחורי כד, קייט נחושה לגלות מי קבר את התינוקת ולמה? אנג'לה – אף היא נשואה ועם ילדים, בשנותיה הצעירות יותר היא ילדה את אליס, תינוקת אשר נעלמה מבית החולים בזמן שאנג'לה נכנסה להתקלח. אמה – מעוררת בנפשה, אבל חכמה, נשואה לגבר שיכול בקלות להיחשב אביה מפאת הפרש הגילאים, בעלת מטענים רגשיים כבדים מנעוריה, מסוכסכת עם האימא שלה, אינה יודעת מיהו אביה בקיצור...סלט אחד גדול קצוץ. אבל, אמה מסתירה סוד... מה הקשר בין שלושת הנשים? אייך ידיעה קצרה בעיתון מחברת בניהן? עלילה לכאורה מסקרנת, אבל...ההתחלה הייתה נחמדה, האמצע משעמם, ובסוף? נו לא נעים אתה חייב לסיים”

“ובכן, הספר "הילדה" הוא ספר טוב. מאד נהניתי מקריאתו. מסופר על שרידי ילדה שהתגלו באתר בנייה. העלילה מחולקת בין כמה נשים בצורה קולחת ועניינית. בעיקרון הסיפור לא מורכב מדי או מסובך. הוא די פשוט. הסוף אכן מפתיע. ושווה לקרוא ולא לוותר. עליי לציין שפעם אחת אפילו הרגשתי צמרמורת כחלק מתובנות העלילה. וזה לא קורה לי עם ספרים בדרך כלל. הספר כתוב בצורה טובה. מעניינת, ואיכותית. אכן מומלץ בחום. למה רק 4 כוכבים ? ... הוא לא מדהים! הוא סטנדרטי וטוב. שווה קריאה. ובהחלט אמליץ עליו בחנות הספרים בה אני עובד. מומלץ. תודה.”

“גופת שלד של תינוקת בת יומה מתגלה באדמה באתר בניה בשכונה ותיקה, מתפרסמת על כך מיד בעיתון ידיעה. העיתונאית מיד מריחה פה איזו שהיא עלילה האמא מזדעקת האם זו ביתי, הילדה החטופה. ובת של משהיא אחרת בכלל, אומרת אוי הינה סודי התגלה. לאחר גילוי הגופה נפתחת מן הסתם חקירה. הממצאים מראים זו ביתה החטופה של אותה אישה העיתונאית פותחת בבדיקה מהירה. התוצאות מורות שישנם אי דיוקים בשנת הקבורה. הבת לא מוצאת את עצמה. האמא בטוחה סוף סוף נמצאה ביתי האבודה. העיתונאית מיד טלפונים לבירור מרימה. המשטרה מבקשת לעשות שוב בדיקה. הבת נבוכה, מה יקרה אם ידעו מה עשתה בעברה. גופת תינוקת בת יומה מתגלה. ותשנה את כל עולמה, של האמא אשר ביתה נחטפה או נעלמה. של הבת, המתוסבכת ומבולבלה. של העיתונאית אחת חוקרת ולא מרפה. ותינוקת אחת שבמותה חיברה משפחה.”