כבר כתבתי מספר פעמים שספרות ישראלית מאופיינת בין השאר בעיסוק מורכב במשפחה המורחבת - מערכות יחסים של אנשים בוגרים עם הוריהם המזדקנים, עם אחים ואחיות, בני זוג, ילדים ואחיינים. בעוד סופרים אמריקאים פותרים את המערכה המשפחתית באמירה שהגיבור הוא ילד יחיד, שהוריו מתו או איזו טרגדיה משפחתית אחרת, הרי שסופר ישראלי מכניס לפלונטר הזה בשמחה גם אח חורג או גיסה לשעבר, כי למה לא. ליאן מוריארטי היא לא ישראלית, אלא אוסטרלית, ומסתבר שגם אצלה יש עניינים של משפחה מורחבת. את התלונות של ג'וי דילייני על הזוגיות הכושלת של ארבעת ילדיה הבוגרים, את האהבה והסתייגות מבני הזוג שלהם ואת התפילה החרישית מתי כבר יביאו לי נכד או נכדה, היה אפשר לשמוע גם מאורנה שמחון מקריית ביאליק.
אבל נתחיל מהתחלה. משפחת דילייני היא משפחה גדולה ושמחה. ההורים סטן וג'וי מתקרבים לגיל שבעים נשואים כבר כמעט חמישים שנה באושר רב, בעבר הם ניהלו בית ספר לטניס, אבל הם פרשו ומכרו אותו וכעת מזדקנים בחדוה. ארבעת הילדים שלהם - איימי, ברוק, לוגאן וטרוי פרחו מהקן ופחות או יותר מסודרים. נכון שאף אחד מהם לא המשיך בקריירת הטניס שטופחה מילדותם, אבל הם אנשים בוגרים, מסודרים (חוץ מאיימי), בריאים בנפשם (חוץ מאיימי) ובגופם (חוץ מברוק שסובלת ממגרנות) בעלי מקצוע (חוץ מאיימי. וטרוי שהוא נורא עשיר אבל אך אחד לא יודע ממה באמת), גרים קרוב (חוץ מטרוי שנודד בין יבשות), ובזוגיות. כלומר בזוגיות חוץ מאיימי, שאין לה. וטרוי, שהתגרש. ולוגאן שבדיוק נפרד מאינדירה. וברוק שגם היא נפרדה מגרנט. בקיצור החיים קורים, אבל המשפחה היא משפחה גדולה ומלוכדת, וגם מאושרת במידת מה. כלומר היה יותר אושר לו רק היו מעניקים לג'וי את הנכדים שהיא כל כך רוצה.
ואז מתחילים לקרות דברים מוזרים, והבקיעים עולים על פני השטח. בתחילה ילד פלא שהצליח בטניס מפרסם את האוטוביוגרפיה שלו. אחר כך מגיעה אישה מוזרה לביתם של סטן וג'וי והם פשוט נותנים לה לגור איתם כאילו זה דבר הגיוני לעשות, ולא מקשיבים לילדים שלהם שמתפלצים מהרעיון. ואז עוברים כמה חודשים, ופתאום ג'וי נעלמת. היא שולחת הודעה משובשת לכל הילדים שלה, אבל לא לבעלה, והוא עצמו עושים מעשים מחשידים מאוד כמו לנקות את הרכב בניקוי מאוד מאוד יקר. האם קרה משהו נורא לג'וי? האם צריך לדאוג? האם סטן אשם? הבלשים כריסטינה ואית'ן בטוחים שכן, וכריסטינה מוכנה להקריב בשביל החקירה הזאת את זמן ההכנה לחתונה שלה עצמה. העלילה נעה בין ההווה - החקירה, ובין האירועים שקרו שנה קודם לכן, ובכל פעם מוצגת נקודת מבט אחרת. כריסטינה, אבל גם הקורא, מגלים ריבוי שכבות במשפחה הזאת, שכל בניה היו גבוהים, אתלטים ובטוחים בעצמם, ושום דבר לא באמת כמו שהוא נראה. או שאולי כן?
האם ספורט תחרותי מתאים לילדים? האם הם באמת רצו בזה או שניסו לרצות את ההורים? האם הם מאכזבים עכשיו, כשבחרו מקצועות אחרים? האם מישהו יוכל לחקות אי פעם את עוגת התפוחים הנפלאה של אמא של סטן? או להחליף את השטיח המכוער שהיא בחרה לבית? מה זה מסחר במניות ואיך טרוי נהיה כל כך עשיר? ולמה לאיימי יש שיער כחול וכל כך הרבה חרדות? ומה יכול לרפא את המיגרנות של ברוק? ולמה כולם כל כך אהבו את אינדירה למרות שהיא לא חלק מהמשפחה המקורית?
הקריאה התחברה לי גם לנושא שהעליתי לא מזמן בכתיבה על הספר של א"ב יהושע - האם יש ספרים שהגיבורים שלהם מבוגרים? כאן ג'וי וסטן מבוגרים, אבל ג'וי מופיעה מעט מאוד כי היא נעלמת, וסטן הוא איש די סגור ודור ישן ונשאר חידתי ולא מפוענח כמעט עד הסוף. אז כן גיבורים מבוגרים, אבל גם לא, משום שהרבה נעוץ בדמויות הדור הבא, והם בשנות השלושים לחייהם. יש כאן הרבה דיונים על משפחה, קשרי משפחה וסוגים שונים של נאמנויות. הסוף קצת יותר מדי מסתדר, אם אתם מבינים למה אני מתכוונת, אבל סך הכל זה ספר כתוב היטב ומעורר מחשבה.
