היופי בספרים שאני מחפש וקורא, זה ש'סיפורת ידיש מתורגמת' לא הדבר החשוב שמאפיין אותם.
תיאור של התקופה ושל האנשים יש בשפע, ומהבחינה הזאת תוכלו למצות מהר אחרי כמה ספרים, גם אם שונים.
המאפיין של רובם המוחלט, שהם פשוט ספרים טובים.
העלילה תמיד טובה ולא כמו היותר מודרניים שבדכ משעממים (מה שמאופיין כקלאסיקות או מיינסטרים), התרגום מאוד מאוד מוצלח (לא שקראתי בשפת המקור להגיד, אבל למי אכפת? העברית הכתובה מגיעה עם מטען אווירתי מיוחד ומשהו בה מאוד קסום) ובכללות, הכל שם מוצלח. בעיקר הניגודיות הכביכול יהודית הזאת, עם זה שהם בני אנוש, מה שכיום מנסים מאוד לטשטש, ולצייר הרבה מאותם אנשים של פעם כצדיקי עולם.
עלילת הספר מורכבת מזווית עינו של ילד בן 7, שבמקרה הוא (אחרי סוג של אוטוביוגרפיה חצי שבורה) המחבר בעצמו, והתחושות שמועברות מרגישות מאוד אותנטיות.
על אף שהעולם שם לא מאוד רחב, והמחשבות של הילד לא מפותחות, הוא מציג שם משהו מיוחד.
רמה גבוהה, והתרגום העברי של נילי מירסקי פה, הוא בין היפים.
(ותודה רבה לעמיחי שחשף בפניי את השם של המחבר עם עוד גדולים, מדובר באוצרות שחבל שיישכחו)
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
